תהילים פרק קכב – מזמור ליום ירושלים

"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. והנה ה' ניצב אליו. וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים".

ירושלים היא הנצח: בגמרא על הפסוק "לך ה' הגדולה, והגבורה, והתפארת, והנצח, וההוד" כתוב: 

תנא משמיה דרבי עקיבא: לך ה' הגדולה – זו קריעת ים סוף. והגבורה – זו מכת בכורות. והתפארת – זו מתן תורה. והנצח – זו ירושלים. וההוד – זו בית המקדש: (ברכות נח.)

יש עיר נצח לעם נצחי. עם שהולך נגד כל הגיון. יש חוק כיליון בטבע שחל גם על העמים, שחולפים גם הם מהעולם. והנה יש עם שכולם ניסו להשמידו והוא ממשיך לחיות כמו כיבשה בין שבעים זאבים. הגויים השתוממו מהנצחיות הלא מובנת הזאת. למשל הסופר טולסטוי אמר: "היהודי ראה את כל העמים וניצח את כולם כי רק העם היהודי נשאר. היהודי הוא סמל של הנצח"! הנצח קשור עם הניצחון. התגברנו על הצרים עלינו ועל ירושלים.


{ג} יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו: 

ירושלים הבנויה, בהווה, כי אפילו ברגעים של חורבן, היא מיועדת להיבנות, כמו אזור בניה שבו הורסים ובונים כל הזמן. 

נו, אנחנו יודעים שירושלים אינה בנויה כל עוד בית המקדש עומד בחורבנו. אז מתי יבנה בית המקדש? הרמב"ם בהלכות מלכים נותן את הסדר בשלושה שלבים: תחילה יש לבנות את מלכות ישראל, למחות את עמלק ורק אחר כך יבנה בית המקדש.

המלך שאול נענש כי לאחר שהקים את מלכותו, וכשהוא היה בדרך לבנות את בית המקדש, הוא הזניח את מצוות מחיית עמלק. בגלל זה היה צריך לאחר מכן שדוד המלך יביס את עמלק (הפלשתים דאז) ובנו שלמה יבנה את בית המקדש.

אחרי מלחמת ששת הימים שאלו את הרב צבי יהודה קוק אם זה הרגע לבנות את בית המקדש והוא ענה שיותר מדי מוקדם כי עוד לא מחקו את אויבי ישראל.

כעיר שחוברה לה יחדו: ירושלים לא מחברת רק את הארץ לשמים, אלא מחברת את בני ישראל ביחד, ביניהם, דרך הלימוד. לימוד התורה עושה את כל ישראל חברים!


{ד} שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה: 

ירושלים, לעולם לא חולקה בין השבטים. האחדות היא המפתח לניצחון העם היהודי ולקבלת התורה (ויחן ישראל נגד ההר – כעם אחד בלב אחד).

שבטי יה: ה' הצמיד את שמו – יה – לכל השבטים, על מנת להעיד על קדושתם. כך מובא בפרשת פנחס פרק ו': "אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָרֻאוּבֵנִי וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם… אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַשִּׁמְעֹנִי… אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַזְּבוּלֹנִי לִפְקֻדֵיהֶם…".

להודות לשם ה': כי כאשר כולם מאוחדים בהודיה לשם, אין מחלוקת.


{ה} כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד: 

כסא בית דוד וכסא ה' היו תמיד מקבילים – אחד למטה ואחד למעלה, זה כנגד זה. ירושלים של מטה, משקפת כמראה את ירושלים של מעלה.


{ו} שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ: 

כאשר דואגים לשלום ירושלים, ירושלים עצמה מביאה שלווה לעם.

"מי שמתאבל על ירושלים, זוכה לראותה בבנייתה" –כתוב זוכה, בזמן הווה. וכמובן שרבים שאהבו את ירושלים בכל ליבם, לא זכו לראות את ירושלים בבניינה. הכיצד? אלא שהיה להם את חזון תחייתה חקוק בליבם. בכל שלב, אפילו של הרס, הם ראו שלב של בניה, כמו שהורסים בניין קיים בשביל לבנותו מחדש, מחוזק יותר.

כמו רבי עקיבא שצחק כשהוא והחכמים ראו שועל יוצא מבית קודש הקודשים. רבי עקיבא חזר בתשובה כאשר הוא ראה אבן שנשחקת ע"י טיפות מים. האם הוא באמת ראה שחיקה שיכולה לקחת עשרות או מאות שנים, או שהוא דמיין את התהליך? ר' עקיבא הבין משהו גדול: כשה' מתחיל בתהליך, אפילו אם הוא לא ניראה לעין, התהליך יגיע לסופו. למשל, ידוע שהמשיח נולד בט' באב. מי מסוגל לראות את תהליך לידת המשיח בחורבן? מי היה יכול להאמין שיראה את ירושלים בנויה, רק לפני מאה שנה? (ראה ספרו של מרק טווין לאחר סיורו בארץ ישראל – The innocents abroad). מי היה מסוגל לראות את קוממיות ישראל עוד באושוויץ? "איזה הוא חכם, הרואה את הנולד"!


{ז} יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ: 

חיל = חומה חיצונית. ההגנה על ירושלים מתחילה מחוצה לה. כל הבעיות התחילו בעשרה בטבת, עם התחלת  המצור סביב העיר, כאשר ישראל לא הגיבה חזק מספיק לתחילת המצור והעדיפו "לזרום" עם המציאות החדשה, כמו בימינו כאשר אנחנו מתרגלים ל'טפטוף' של קאסמים וגראדים על שדרות, אשקלון ואשדוד.

החיל האמיתי של ירושלים, הכוח שלה, הוא בריבוי תושביה. אומר הרד"ק: "ושלום ירושלים הוא קיבוץ הגליות, כי עד אותו העת, לא יהיה שלום, כי נלחמים עליה ערלים וישמעאלים"!


{ח} לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ: 

למען העם שלנו, למעננו, אנחנו צריכים לעלות כל הזמן את ירושלים על ראש דאגנו ושמחתנו. ישראל זקוקה לירושלים.


{ט} לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:

ובלי ירושלים, לא יהיה בית מקדש, לא תהיה מלכות ה' שלמה ולא יהיה טוב לעם ישראל.