רפואה בפרשת ויגש: רק התשובה מסוגלת לרפא נפש חולה יוסף ארוון, ג׳ בטבת ה׳תשע״הפברואר 28, 2016 אם אדם שומר לעצמו חטא שהוא עשה, מבלי להודות עליו או מבלי לחזור בתשובה – זה דבר חמור כי תחושת החרטה שיש בו על עצמו עלולה לגרום לנזקים רציניים במישור הנפשי ובמישור הגופני. כמובן שאנחנו רואים את הנזקים האלה גם בפרשה שלנו, אבל גם בחיים של כל אחד מאתנו. נתחיל בדוגמא של אחד מהמטופלים שלי: מדובר על אדם בשנות השלושים, שלא מזמן חזר בתשובה. בשבת אחת קרה קצר בשעון השבת ולא היה ניתן לחמם את בקבוקי החלב שהיו מיועדים לתינוק שנולד לא מזמן במשפחה. הוא לא ידע מה לעשות, נכנס ללחץ ואחרי הרבה היסוסים, הרים את הכפתור שנפל בארון החשמל. זה כל הסיפור… אבל זה הספיק להכניס אותו לחרדה 'דתית' טיפוסית. הוא פחד שה' יכעס עליו ויעניש אותו. הדיכאון הגיע עד כדי כך שהוא התחיל לסבול מהקאות, משלשולים וחולשה חמורה. הוא הפסיק ללמוד כי הוא לא היה מרוכז ואפילו הפסיק ללכת לבית הכנסת בטענה שה', בוודאי לא יקבל את תפילתו. כשראיתי אותו לא ניסיתי אפילו לדבר על הנושא, כי הוא לא היה מסוגל להקשיב. היה דחוף יותר להתחיל לטפל בגוף שלו ולכן הוא קיבל טיפול אנטי דכאוני כמובן, וטיפול נגד ההקאות והשלשולים. חיכיתי שבועיים כי זה הזמן שצריך לחכות כדי לראות השפעה של הטיפול נגד הדיכאון. דרך אגב, צריך לדעת להיות סבלני עם טיפול נגד דיכאון כי האפקטים החיוביים נרגשים נעשים מוחשיים רק אחרי שבועיים או שלושה. אבל צריך לדעת שלרוב, הטיפול התרופתי מאוד מאוד יעיל ומאפשר להחזיר את החולה למסלול הרגיל של החיים. כמובן שהתרופות אינן יכולות לשנות את שורש הגורמים למצב הרפואי של החולה. חייב להיות שלב שני שהוא הטיפול הפסיכולוגי-תורני שיאפשר לחולה להתמודד עם הפחדים שלו, לכן שלחתי אותו… לרב שלו שאמר שהוא לא חטא, כי היה פיקוח נפש, בגלל התינוק. הוא הסביר לו גם כן שאפילו אם הוא היה עושה חטא ממש, לא היה צריך להיכנס לדיכאון כה חריף, כי אם הוא היה עושה תשובה, ה' היה סולח לו. אחרי זמן מה, הוא הבריא וחזר ללימוד, לתפילה ולעבודה. מבחינה רפואית – פסיכו סומטית, יש שתי סכנות כאשר האדם חוטא: הסכנה הראשונה – החטא הצפון באדם פועל כמו רעל למחשבות ולגוף. חייבים להוציא את הרעל הזה ע"י התשובה. אם אין תשובה ממשית הבריאות שלו עלולה ליהרס בצורה משמעותית. בפרשה שלנו אנחנו רואים שיוסף משקיע חודשים רבים כדי להחזיר את אחיו בתשובה. השאלה היא למה יוסף כל כך רצה לשמוע את המילים "אשמים אנחנו". זאת מכיוון שהוא ידע שאם הם לא יודו בעצמם, אם לא יסלקו את הרעל של החטא של הסוד שנשמר עשרים ושתיים שנה, הם לא ייהרסו רק את עצמם, אלא את כל בית ישראל אתם. אבל באותו זמן שיוסף קיבל את התשובה שלהם, הוא מיד מוסיף: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם", בראשית מה, ה. נכון, היה חטא, אבל ה' החנון והרחום סלח כבר מהרגע שחזרתם בתשובה. ומעכשיו צריך למנוע את הסכנה השנייה שיש בחטא. הסכנה השנייה: לחשוב שצריך להיות עצוב ולכעוס על עצמו אחרי החטא. אפילו אם החטא נראה רציני, אין להיכנס לעצב או לרוגז. יש לציין כאן את הביטוי "אל יחר בעיניכם" שמופיע רק כאן מכל התורה כולה. בדרך כלל אומרים 'חרון אף' בשביל לציין כעס. כאן, מסביר הרב שמשון רפאל הירש, הכעס – כמו העצב – מעוות את הראייה. האדם הכועס אינו רואה נכון את המציאות. הוא רואה הכל עם משקפיים של כעס. מוסר ההשכל שאנחנו צריכים לזכור מהקטע הזה הוא שאם טוב ויפה להודות על החטא, יש עוד יותר צורך להימנע מהעצב המשתק שיכול להופיע לאחר מכן. פרשת שבוע ויגשחולהנפשפרשת שבועתורה ורפואהתשובה