פרשת תולדות: עשיו – תרופה נגד אנטישמיות

בימינו ההסבר המקובל לאנטישמיות הוא הקונפליקט הישראלי-פלסטיני. אנחנו אשמים שגנבנו "שטחים" שלא שייכים לנו! העניין הוא שלששת מיליון היהודים שנספו בשואה לא היו שטחים כבושים להחזיר!

בכול דור ודור היו תיאוריות אחרות ולרוב נוגדות אחת לשנייה.

פעם, היינו תת-גזע לא מפותח, אבל באותו זמן אמרו שאנחנו שולטים על כול העולם! לא רע בשביל תת גזע לא מפותח לשלוט על כל העולם!
פעם אמרו שאנחנו קפיטליסטים אוהבי בצע, ובאותו זמן שנאו אותנו כי אנחנו מהפכנים קומוניסטים!

פעם אמרו שאנחנו "פרזיטים", אבל באותו זמן אמרו שאנחנו שולטים בכלכלה העולמית. בימינו יש אפילו תביעה נגד המוסדות של פרסי הנובל, בטענה שיש יותר מדי יהודים שזכו בפרסי נובל (פי 70 יותר ממשקל היהודים באוכלוסיית עולם).

בעצם, רק התורה, כרגיל, נותנת לנו אפשרות להבין את מהות התופעה.

בפרשת תולדות כתוב : "… וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר"(פרק כה, כב-כג).

זאת אומרת שהמאבק בין יעקב ועשיו התחיל כבר ברחם אימם. ה' ברא "יעקב", ובאותו זמן ברא "אנטי-יעקב" השונא אותו, עשיו. למה ה' עשה כך לאב האומה הישראלית? ואיך יכול להיות שדווקא יצחק אהב כל כך את עשיו?
הרי כתוב (פסוק כח'): "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו". מה!? יצחק העדיף את עשיו בשביל סטייק Well done?
כמובן שלא. כתוב "ציד בפיו" – לא מדובר בפיו של יצחק, אלא של… יעקב. כן! עשיו הוא הצייד של יעקב–ישראל.  ליתר דיוק, עשיו מנסה לצוד את פיו של יעקב. אכן, אנחנו רגילים להסברים של הגננת כשהיינו קטנים, שעשיו כאילו שיחד את יצחק עם קצת בשר מצידו. אבל האמת היא שהמילים "צייד בפיו" לא אומרות לנו ש"בפיו" חייב להיות פיו של יצחק.

נסביר מייד: ידוע המדרש שאומר בקשר לפסוק כב' (פרק חז'): "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו",שכאשר לא יישמע הקול של יעקב-ישראל בבתי מדרשים ובבתי כנסיות, אז ידי עשיו, הצייד, יהיו על העליונה. כמו נדנדה, אם הקול של יעקב למטה, אז ידי עשיו למעלה. אין וואקום ריק. לעשיו, יהיה זכות לצוד ולרדוף את עם ישראל כאשר הוא לא ממלא את תפקידו, אז עשיו יהיה כמו כלב רועה, שיוכל לרדוף את הצאן, על מנת להחזיר כל הכבשים לעדר שלהם. זה מסביר את הברכה של יצחק לעשיו:  " וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ."

רש"י במקום מפרש את המילה "תריד": "תריד לשון צער… כשיעבור ישראל על התורה, ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, ופרקת עולו וכו'". 

הנה ההסבר לאנטישמיות, שכבר היה ידוע ליצחק ברוח הנבואה. הנב הסיבה האלוקית היחידה והאמיתית: הגוי הזה, עשיו, יש  לו תפקיד אדיר: להחזיר את עם ישראל לדרך הישרה (עם החרב שלו) כאשר הוא ישכח את תפקידו ותורתו. עשיו הוא המציל הגדול של היהדות ושל עם ישראל, אפילו אם זה כואב מאוד. הודות לו התקיים במשך כל הדורות הפסוק הנצחי:"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".

אם לא, איך אפשר להבין שדווקא כאשר היהודים הגרמנים, לפני מלחמת עולם השנייה, היו מתבוללים כמעט לחלוטין והיו יותר גרמנים מהגרמנים, שדווקא אז, הכלב על שם היטלר יימח שמו, התחיל לתקוף את היהודים?!  האנטישמיות היא החוק של שמירת העם היהודי, התרופה נגד ההתבוללות, ובגלל זה יצחק, שהבין את רצון ה', כל כך אהב את הבן הפרוע שלו! מזה ניתן להבין, שכל עוד אנחנו נשאר יהודים גאים ומאמינים, לעולם לא יוכלו לנצח אותנו, כי עשיו יישאר שקט.

יש עוד סיבה לאהבה של יצחק לעשו: יצחק היה בטוח שעשיו, הבכור, הוא שצריך להיות החוליה המובילה בשושלת המשפחתית, ובגלל זה הוא רצה לברך אותו ראשון. למה?

הראי"ה, זצ"ל, מסביר שיצחק ידע שעם ישראל יצטרך להתמודד עם הגויים במשך כל ההיסטוריה שלו, ולכן הוא לא חשב שיעקב, "איש תם, יושב אהלים" יהיה מסוגל להפעיל את הכח הנצרך למאבק הזה. מאידך, עשיו היה נראה מתאים בגלל הכוח והעוז שלו. הרי הצייד הזה, היה כל הזמן מעורב בכל מיני התקוטטויות.

בגלל זה יצחק כל כך נפעם 'מריח השדה' של בגדי יעקב-כאילו עשיו: "וַיִּגַּשׁ, וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ; וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכו ה'".

למה יצחק כל כך התרגש מריח השדה? ממשיך להסביר הרב זצ"ל, שהרבה יותר קשה לעבוד בשדה, מאשר ללמוד בבית המדרש! הנה, חושב יצחק לעצמו, זה הלוחם האמיתי! האיכר הקשוח והצייד הערמומי, שיידע להגן על עמו. יעקב טוב לעצמו, אבל הוא לא מספיק מחוספס כדי להיות מנהיג. יעקב קשור לספר, אבל לא לחרב!

יצחק ידע שיעקב יצטרך לצאת  מבית המדרש שלו אם הוא רוצה להצליח. זה, דרך אגב, הרצון של ה', הבורא שמיים וארץ, לקדש גם את העולם החומרי.

זה מסביר שיצחק לא מבטל  את הברכה שלו ליעקב, כאשר הוא הבין שיעקב רימה אותו.

הנה, יעקב יודע גם לדחוף במרפקים, לשקר ולרמות! הוא יכול להביס אפילו את עשיו השקרן המקצוען, אחיו.
כך יעקב יכול להיות עשיו כאשר יש צורך. בגלל זה הוא אומר לאבא שלו "אנוכי עשיו". זאת אומרת, אני יכול להיות יעקב ועשיו ביחד. להיות כח פנימי של אמונה, וגם כן כח חיצוני. להיות על טרקטור עם רובה וללמוד תורה כשאני יכול.

יש רגעים, שהצדיק צריך גם כן לצאת מהאוהל שלו. צריך לדעת לפעמים להיות כוחני. בשדרות ובעוטף עזה, צריך להיות עשיו ולא יעקב בלבד.

אנחנו נצטרך להתלבש לפעמים כמו עשיו עם השכפ"ץ והחרב שלו. הידיים יצטרכו אולי להיות ידי עשיו, אבל הקול הפנימי יצטרך להישאר כל הזמן קול יעקב.

יעקב תמיד היה איש כפול. איש עם זהות כפולה: יש לו שני שמות, שתי נשים, הוא איש של ארץ ישראל ושל הגלות, הוא "רגליים למטה" ו"ראשו מגיע השמיימה", מחבר שמיים וארץ. הוא סמל של תפארת, הרכב של החסד של אברהם ושל הגבורה של יצחק. אבל לפעמים צריך לוותר על החסד ולהיות כולו גבורה. לפעמים יש צורך להרוג את האויב, ולפעמים רק לעבוד בשדה למען העם שלו. החסד של יעקב, צריך להיות אכפתיות ומעורבות תמידיים לעם שלו, לא חייבים להיות חסידים גדולים עם אויבינו! מי שבאמת חרד לה', צריך להבין שהוא, תחילה, חייב להיות חרד לעמו. זאת אומרת לצאת מהשכונה הסטרילית שלו, מהישיבה שלו, ללכת לצבא ולהיות שותף בכל המשימות של בנית ארצו ועמו.

צריך להיות לפעמים עשיו. אבל מותר וצריך לא להיות מרוצה מהאלימות שאנחנו צריכים להפגין. אם עשיו מרוצה לשפוך דם, אנחנו יעקב- ישראל, אסור לנו לאהוב את זה. אפילו בלבוש זמני של עשיו, נדע להישאר יעקב ולא להינתק מאוהל התורה!

יכול להיות שצריך להגיד גם מילה על עוד אויב אכזר, ישמעאל. אם אמרנו שאפשר להיות "קצת" עשיו, אי אפשר להיות קצת ישמעאל, כי הוא גרוע מכולם. הרי כתוב שהוא "פרא אדם". בדרך כלל אומרים אדם נחמד או אדם אלים, אבל זה לא אומר שהוא אך ורק נחמד או אלים. הפעם היחידה שכתוב פרא לפני אדם, זה בשביל ישמעאל, כי לפני היותו אדם, הוא פרא! הוא כולו פראי, כולו פראות ואכזריות. אין טוב להוציא ממנו!

עם ישראל הוא בפנים יעקב ובחוץ עז פנים, כמו שכתוב בסידור: "יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר… הוא היה אומר: עז פנים לגהנום, ובושת פנים לגן עדן".

קשה להבין מה רוצה יהודה בן תימא מאיתנו : להיות עזים או ביישנים? ההסבר הוא: עז פנים לגהנום, כי פנים מרמז כאן על הפנים, על התוכן, של היהודי, אבל בחוץ צריך להיות עז כנמר!