פרשת ויקהל – מה עושה שולחן בתוך המשכן? יוסף ארוון, כ״ה באדר ה׳תשע״גפברואר 27, 2016 המשכן. מקום הקודש. הוא קדוש וכליו קדושים. אפשר בהחלט להבין את הצורך בארון הקודש, מנורה ומזבח הקטורת, אבל מה עושה שם שולחן? ועוד עם לחם עליו? חסר מקום במטבח של משפחת כהן?!כמו כל נושא בתורה, כל פרט שלא נראה במקום המתאים לו – דווקא מוסיף מימד לא צפוי להגיון האנושי:אם הארון מסמל את איש התורה, המנורה את איש הרוח, והקטורת את הכהן, הרי שהשולחן מסמל את איש העבודה עם הלחם כשכר עבור עבודתו. וגם לו יש מקום נכבד במשכן. הרי בפרשה שלנו ובפרשה תרומה, רואים שהשולחן הוא הכלי השני שנבנה ע"י בצלאל אחרי הארון. יצור המנורה ומזבח הקטורת בא רק אחר כך.לפני הכל, על מה מרמזות האותיות של 'שלחן'? באמצע המילה נמצאת האות 'ל' – 'למד'. אם נוציא את האות הזאת, נשארות שלוש אותיות שמייצרות לנו את המילה 'נחש'! בעצם שולחן = 'למד' ו'נחש' – לימוד ויצר. נמצינו למדהים שהלימוד צריך להיות מצורף לשולחן… ואם לא, נשאר הנחש בלבד – היצר הרע, היצר הבהמי, התאווה לאכילה ולתענוגות אחרות. לכן, אין לאכול בלי דברי תורה על השולחן. השולחן לא צריך להיות רק מקום אכילה, אלא מקום שלומדים עליו. בקיצור, הלימוד צריך להיות מעל האוכל, כך מלמדת אותנו האות ל', הגבוהה משאר האותיות נ', ח', ו-ש', שותפותיה למילה שולחן (נכתב בתורה בכתיב חסר – שלחן).השולחן, העבודה, הופך להיות כלי קדוש שאפשר להכניס בהיכל, בתנאי שהוא קשור לארון – ללימוד שצריך להיות עיקר החיים של היהודי.בימים עברו זבולון לא נחשב פחות טוב מיששכר! להיפך, בברכותיהם של יעקב אבינו ומשה רבינו לשבטים – מוזכר זבולון לפני יששכר, הצמד זבולון-יששכר, שולחן-ארון, תמיד היווה סמל לשותפות ביהדות. היהדות האמיתית הבינה שלא כולם מסוגלים ללמוד תורה ללא הרף. היא לא זלזלה אף פעם ביהודים שבחרו לעבוד במקום לפהק בישיבות. ה'זבולונים' היו נחשבים מאוד כאשר הם ידעו לעבוד, לקבוע עתים לתורה ולתמוך ב'יששכרים', תלמידי החכמים. הם הושוו לבדי עצי השטים שהיו תמיד על הארון ("בטבעות הארון יהיו הבדים, לא יסורו ממנו") וסייעו בנשיאתו.אם רק הנחש – היצר החומרי – שולט, הוא יוביל לעבודה ללא הצלחה. הרי אחרי החטא הראשון כתוב "בזיעת אפיך תאכל לחם". אם אדם עובד ללא הפסקה, בלי לימוד תורה, אז כל עבודתו תהפוך לזיעה – לעבודה ללא סיפוק. ההצלחה החומרית לא היוותה קריטריון ביהדות. והאמת שההצלחה החומרית לא גורמת לאושר. רק המיצוי הרוחני גורם לשמחת חיים. כתוב בגמרא: "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" (ברכות ח.), שהוא נוחל עולם הזה ועולם הבא (רש"י על תהלים קכ"ח, ב' – "הנהנה מיגיע כפו נוחל שני עולמות"). הרבי מלובביץ' היה מפרש את הקטע הזה, שגדול העובד בעבודת כפיים, כדי להשאיר את השכל שלו חופשי לתורה. הוא עובד אבל ראשו בתורה. במילים אחרות – סנדלר יהודי המפנה זמן לתורה, הוא יותר גדול מתלמיד חכם, שלא עובד.כידוע, אנחנו חיים בעולם של השתדלות. אנחנו מקדשים בכל שבת: "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות". ה' ברא את עולמו כדי לעשות. הוא השאיר עבודה לאדם כדי שהוא יהיה שותף בעולמו. אם הוא לא היה רוצה שנעשה, הוא היה משאיר אותנו בשמים! כתוב בפרקי אבות (ב', ב'): רבן גמליאל היה אומר: "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון". ובאופן יותר רחב – "אם אין קמח, אין תורה, ואם אין תורה אין קמח". הארון (הלימוד) והשולחן (העבודה), קשורים קשר עמוק כי זה רצונו יתברך.דרך אגב, לא רק העבודה היא חיוב של הבורא, אלא כל דבר חייב מעשה והשתדלות. אנחנו ערים לתפיסת הציבור החרדי שטוען שאין להתגייס לצבא, כי הלימוד שלהם מגן על עם ישראל. זה כמו כירורג מעולה, שהיה מסתגר בחדר שלו כדי להעמיק בספרי רפואה, והיה צועק שמפריעים לו כאשר היו מבקשים ממנו לבצע ניתוח שרק הוא מסוגל לעשות. האם ייתכן שהוא יטען שאינו רוצה לאבד זמן מלימודו ושהוא אינו מעוניין ללכלך את ידיו? זה יפה מאוד ללמוד הרבה, אבל למה ללמוד אם זה לא כדי להשתמש בחומר הנלמד? אותו דבר עם תלמידי חכמים. לשם מה ללמוד כל כך הרבה על ערך עליון של עם ישראל ושל ארץ ישראל אם בתקופה של סכנות מובהקות לעם ולמדינה, הם מסתתרים בחדרים הממוזגים שלהם ומעדיפים ללכת לבית הסוהר מאשר להתגייס לצה"ל!כמובן שיש עילויים צדיקים שהםיוצאים מהכלל. למשל רבי חנניה שהיה אוכל כף של חרובים משבת לשבת. הודות לו, הברכות של הקב"ה ירדו בשפע לעולם. הוא היה מפרנס את העולם כולו בלימודו. הרב ישראל אבוחצירא, הבאבא סאלי, היה אוכל לחמנייה אחת בלבד כל יום, ובשבת היה סועד עם… שתי לחמניות (דברים ששמעתי ישירות מנכדו, ר' דוד אבוחצירא בנהריה). יש לציין שהשולחן הייה עשוי מאותם חומרים של הארון – עצי שטים וזהב: "וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב". עצי השטים מרמזים על חומר חי. על החיים. הזהב מסמל את הנצח, החוזק והיופי. החיים החומריים צריכים להיות מצופים, עטופים, ע"י הנצח של התורה. הזהב מסמל גם את המלכות. זהב = 14 = דוד (המלך). מובא בפרקי אבות שיש לישראל שלושה כתרים כמו ששלושה כלי משכן בלבד היו עם "זר זהב סביב": כתר התורה (הארון), כתר מלכות (השולחן) וכתר כהונה (מזבח הקטורת).בפרשת תרומה, (כה', כד') כתוב: "וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר". 'צפית' מהשורש ציפייה, לצפות, צופה. הצופה לא רק מסתכל לאופק, הוא גם מגיב לכל התפתחות בשטח. הוא לא נשאר אדיש. היו במלחמות יחידות מיוחדות, כמו הסיירות בזמננו, שתפקידם היו לעקוב אחרי תנועות האויב, להזעיק את הכוחות מאחור לפי הצורך, ובעיקר להגיב במהירות כדי לעצור התקדמות של כוחות עוינים.ידוע שאחת מהשאלות שישאלו כל אחד מאיתנו, כאשר נעבור אחרי גיל מאה ועשרים, לעולם הבא, תהיה: "האם ציפית לגאולה"? כלומר, האם הסתכלת על המציאות כמו צופה אמיתי? והאם הגבת בהתאם למה שהתחרש בעולם? האם ניסית לעזור לגאולה?יש לציין שלצפות זה לא לראות משהו שהוא מובהק וניתן לראות אותו בבירור. יש בימינו עוד אנשים שלא רואים את הגאולה האדירה שפורצת בארץ ישראל מול האף שלהם. קיבוץ גליות, בניית ישובים, שחרורה של ארץ הקודש, עצמאות מדינית מחודשת, הצלחה של החקלאות ושל התעשייה (מי אמר הייטק?), ניצחונות של צה"ל וחידוש התורה בארץ הקודש – כל אלה ועוד עדיין לא שכנעו אותם. הם ממשיכים להתווכח אם זה התחלה של הגאולה או סתם אשליה. הם עוד לא בטוחים אם ביום העצמאות צריך להגיד הלל שלם, עם ברכה או בלי ברכה, חצי הלל או בכלל לא להגיד. והמונים ממשיכים להגיד תחנונים באותו יום וביום שחרור ירושלים! אולי הם מחכים להזמנה אישית של המשיח בתיבת הדואר שלהם, כדי להאמין?! אפילו אם הם מאמינים בבוא המשיח – זה כבר לא ציפייה. זו שינה עמוקה!המתיישבים הראשונים שעלו לארץ לפני כ-450 שנה, היו ר' יוסף קארו והאר"י הקדוש. לאן הם עלו? לעיר צפת. מעניין… צפת – צפייה. אותו שורש, כי הציפייה האמיתית מתגשמת אפילו בישוב הארץ! הזוהר, דרך הרשב"י, הצופה הגדול של עם ישראל, כבר אמר לפני 1500 שנים שהגאולה תתחיל בגליל! השולחן שלנו, המעשים החומריים שהאדם עושה, הם צריכים להיות מצופים בצפייה, בתקווה, בהמתנה לגאולה. כל המעשים שלנו צריכים להיות לשם הגאולה, ההופעה האלוהית של קדושת ה', בארצו ובעמו. "וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב": המילה זֵר דומה לשורש זר. אנחנו עם שלעולם לא רצה לגייר בכוח את הזרים, אבל מצד שני אסור לדחות אותם, אם הם כנים. היו הרבה זרים בכל הזמנים שנעשו רבנים גדולים ואפילו צדיקים, כמו רבי מאיר בעל הנס, אונקולוס, או רבי עקיבא. דוד המלך בעצמו נולד משורש של גיורת – רות המואביה!הזֵר הכי יפה שעשו לנו, הוא הזֵר של זרים, כמו יתרו שהכיר בגדולה של ה' ושל עמו! עלינו לתת לאותם מתגיירים מקום על השולחן שלנו, ולא לשכוח שבסופו של דבר כל האנושות צריכה לחזור בתשובה. נלמד עוד על השולחן דרך התבוננות בפרטים אחרים, שלכאורה אין להם הרבה חשיבות: "וַיַּעַשׂ לוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וַיַּעַשׂ זֵר-זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב" (לז', יב'). מה זה מסגרת טופח? קצת קשה להבין, שהרי אלו שתי מילים הפוכות. המילה מסגרת באה מהשורש סגור, והמילה טפח מרמזת על טפיחה, התנפחות, התפשטות. הפירוש הוא שההתפתחות צריכה מסגרת. הצלחה תלויה במסגרת שיש לנו בחיים. המסגרת של התורה שומרת עלינו ומביאה ברכה. הכוונה ב"ברכה" היא לא בהכרח הצלחה חומרית, אלא בהצלחה באיזון בין עולם העבודה לעולם הרוחני. אם קובעים עתים לתורה ומפסיקים את העבודה כדי להתפלל מנחה, אז זה סימן שהתורה בראש מעיינינו.עוד כתוב "וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתֵּן אֶת-הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו. לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת בָּתִּים לַבַּדִּים לָשֵׂאת אֶת-הַשֻּׁלְחָן. וַיַּעַשׂ אֶת-הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב לָשֵׂאת אֶת-הַשֻּׁלְחָן" (יג'-טו').ארבע טבעות: טבעות מהמילה טבע. צריך לצרף את הטבע לשולחן. למה ארבע טבעות? כי יש ארבע חלקים בתוך הטבע: הדומם, הצומח, החי, והמדבר. יש גם ארבעה יסודות: המים, האש, הרוח, האדמה. איש העבודה והתורה צריך לכבד את הטבע.נושא נוסף הוא הסביבה ואיכות הסביבה. אולי זה לא נתפס כנושא חשוב, אבל כדאי לעצור לרגע ולהסתכל מסביב. אני לא רוצה לדבר על סכנות אפוקליפטיות שמדברים עליהם, אלא דווקא על הסביבה הפשוטה שלנו. מספיק להסתובב בריכוזים דתיים/חרדים, כדי לראות שנושא הסביבה נשכח לחלוטין מהחינוך שמקבלים ילדנו. אין שום כבוד לסביבה. להפך, דווקא בריכוזים "שלנו", כל מה שיוצא מהשולחן נוחת בחוץ על הרצפה!לא רק שזה איסור, אלא עלבון לאדמת ארץ ישראל. כשאנחנו מלכלכים, אנחנו מלכלכים את אדמת הקודש. הכרתי פעם דתי אמיתי, שכול פעם שהייה רואה נייר על הקרקע, היה מרים אותו והיה ממלמל "סליחה, ארץ הקודש". להיות דתי, זה לא רק לנקות את הבית לפסח – זה להימנע מללכלך את ארץ הקודש, וזה נכון לכל השנה.השולחן בעצם מיועד לשאת את לחם הפנים. למה לחם הפנים? כי הלחם משקף אותנו, את הבפנים, את הפנימיות שלנו. האם הרווחנו אותו ביושר או בטריקים, האם אנחנו אוכלים אותו בקדושה ובהודיה או בלי לחשוב על מי שנתן לנו אותו, ובעיקר האם אנחנו נותנים אותו לאחר עם חיוך או עם פנים חתומות?ראינו שהשולחן משקף צורת החיים שלנו. עלינו להישאר יהודים מאמינים ולקדש את השולחן/העבודה שלנו. פרשת שבוע ויקהלמשכןפרשת שבוע
דברי אלהים חיים מתוק מדבשנהנית כל מילה נא רבינו להמשיך זה נותן לנו חיות בגלות אוי כמה אנחנו צריכים להיזהר בכבוד ארץ הקדושה עבודת אכילה אחד מעבודת קשים הרוחניות צריך להיות חזק להפסיק לרגע אחת ולחשוב למה אנחנו אוכלים וכן הלאה מנאי תלמידו המתאבק בעפר רגלו אלעזרמהאמבורג הגב