פרקי אבות ורפואה – מה אם אין אני לי?

"הוא (הלל) היה אומר: אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?"

הלל מלמד אותנו כאן, שיש חוסר איזון בין הגוף לנפש. הגוף יודע בצורה טבעית מה חסר לו. כשאנחנו צריכים מים, חוש הצימאון משדר לנו צורך לשתות. אותו דבר עם הצורך באכילה או חוסר באוויר; בניגוד לכך אין לנו מנגנון שאומר שאנחנו צרכים שמחה, עין טובה, או ענווה, לכן כתוב שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.

אנחנו רצים אחר הצרכים הגופנים שלנו, אחר הפרנסה והכסף כי הגוף דוחף אותנו, אבל אותם הצרכים, דווקא, נמצאים בידי שמיים ואין צורך דווקא כאן במאמץ מיוחד!

לעומת זאת, יראת שמיים, שהיא בעצם ביטוי לכל המידות הטובות, היא אך ורק בידינו, וכאן צריך לפעול פעולה נמרצת, כדי להגיע למידה הזאת.

מדהים לראות כמה אדם מבזבז זמן על חשבונות בנק, מאזן העסקים שלו, או תכנון של איזה קניה (כשהכול כבר רשום מראש השנה) ולהבדיל אינו מקדיש זמן לחשבון נפש, למאזן המידות או לתכנון תיקונו בעולם הזה.

אדם יכול לעבור את כל חייו בלי שהוא ישאל את עצמו מה הוא צריך לתקן בעולם הזה. לנשמה חסר מנגנון אוטומטי. אנחנו צריכים לעשות מאמץ מכוון כדי להרגיש את הצרכים שלה.

הנשמה, היא כמו תזמורת מעולה, אבל כמו כל מוזיקה, בכדי לשמוע אותה צריך הקשבה בשקט ובריכוז. עלינו מזמן לזמן לעצוראת הריצה שלנו ולנסות להקשיב למנגינה של התזמורת הפנימית שלנו, הנשמה. אולי חסרים כמה כלים לתזמורת? אולי צריך לתקן את הכינור, הלב שלנו, או את החצוצרות, הדיבורים שלנו, או פשוט צריך לשנות את ההרגלים של המנצח הגדול, המוח שלנו. ואת זה צריך לעשות בלי לחכות, כי היצר הרע רוצה להרדים אותנו. לכן כתוב: "ואם לא עכשיו אימתי", כי יש צורך בעשייה מיידית. לא מספיק לחשוב, צריך לעשות, לעבוד, לתקן בלי הפסקה את המידות. ואין צורך לחפש שהאחרים או האירועים של החיים יעשו משהו בשבילנו. אנחנו יכולים לסמוך אך ורק על עצמנו ועל יראת ה'.

הבריאות שלנו, העולם הזה והעולם הבא בידינו.