תהילים פרק קכו – מזמור שיר ליום העצמאות

{א} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:

לא רק ה' באייר מתייחס לעצמאות, אלא, כל חודש  אייר הוא רמז עצום לתהליך עצמאותנו.

שמות החודשים שבלוח היהודי, הם "קודים" שנקבעו ע"י חכמינו.
אייר – ראשי תיבות של אברהם, יצחק, יעקב, רחל. שלושה אבות ענקיים שהתחילו את הפרויקט ורחל שהגשימה אותו. כל פרויקט צריך כוח גברי של התחלת המעשה. לאחר מכן צריך כוח נשי שמנציח אותו, כמו שהזרע צריך את הרחם בכדי להתקיים.

בלי אישה, אין יהדות, כי היא החותמת של העם היהודי. היא הקובעת את זהותו הלאומית של הוולד.
הרבה ציביליזציות התמוטטו בגלל שהן לא ידעו לתת מקום מכובד לחלק הנשי שלהם. היהדות הצליחה לאזן בין הכוח הגברי לבין הכוח הנשי.

שאלה: למה רחל דווקא, מכל ארבע האימהות?
תשובה: רחל היא האמא היחידה שילדה בן, בנימין, בארץ ישראל. יעקב עשה את הכל כדי שלפחות אחד מהילדים יוולד בארץ, כי הוא ידע שהשכינה תתחבר אל עם ישראל רק בארץ ישראל. בנימין הוא ההתגשמות של ארץ  ישראל, הוא מהווה את החיבור בין עם ישראל לארץ ישראל, לשכינה שנמצאת שם. דווקא בחלקו של בנימין, בשטח שלו, יבנה בית המקדש בעתיד.

כל חודש אייר ,כמו שאמר הרב יהודה צבי קוק, הוא "שלשלת של ניסים". הוא מסמל ומרכז בתוכו את כל התהליך של עצמאות ישראל. בתוך חודש שהוא כולו מצווה (ספירת העומר), מופיעים בסדר מופתי יום השואה, יום הזיכרון, יום עצמאות ויום ירושלים. השואה – המשבר, יום הזיכרון – ההקרבה, ה' באייר – העצמאות הפיזית, ובסוף הפסגה הרוחנית של יום ירושלים.

יום העצמאות נופל בשבוע השלישי של ספירת העומר, בשבוע של יעקב, התפארת. ביום השישי של השבוע השלישי, שהוא כנגד יוסף, היסוד. רמז לבית המקדש השלישי, רמז למשיח בן יוסף. כל חודש אייר מסמל את הקמת ישראל דרך התהליך של משיח בן יוסף.

הקשר שלנו עם ארץ ישראל היא הוכחה אי-רציונאלית של אהבה מטורפת של העם היהודי לארצו. שכל יהודי בעולם, אפילו רחוק מהדת, מתרגש מארץ ישראל, זאת ההוכחה שהאהבה לארץ היא מושתלת בליבנו ע"י ה'.

הכח שנותנת ארץ ישאל לעמה בא לידי ביטוי בהצלת הישוב במלחמת עולם השנייה. סיפור של הרב לנדאו, הרב מבני ברק שהלך בשנת 1943 לספירה, לצדיק מאוסיאתין שהיה גר בירושלים, מלא כאבים בקשר למה שקורה לעם היהודי באירופה ושאל את הרב הצדיק אם אפשר להציל את היהודים מהשואה? הצדיק ענה לו בפשטות, שצריך אמונה. אז הרב לנדאו התרגז, כאילו הצדיק מרמז שאין מספיק ביטחון בקהילות של אירופה. הצדיק ענה לו: "בארץ זה אחר. הארץ הזאת יש לה כוח מגן שאפילו צדיקים גמורים לא יכולים להשיג אותו בחוץ לארץ. בארץ, אפילו עם פחות זכויות, הזכות של ארץ ישראל היא מבטלת את כל האיומים".
אחר כך, ב-15 בתמוז, יום ההילולה של הרב חיים בן עטר (אור החיים הקדוש), הצדיק מאוסיאתין ארגן תפילה המונית בהר  הזיתים. כל הציבור חזר כמה פעמים על קריאת תהלים והצדיק הצהיר בסוף הקריאה: "הנאצי לא יכנס"!

"היינו כחולמים"
עכשיו, ננסה להבין, למה הינו כחולמים?
ובכן בגלות, עם ישראל ישן, והוא רק יכול לחלום. כשהגוף לא פועל, היה אפשר לחשוב שהנשמה, כמעט ללא גוף,  תפעל יותר טוב. אבל בפועל קורה ההפך – "חלומות שווא ידברו".

הסיוטים מופיעים, הפנטזיות ממלאות את הלילה ואנחנו רחוקים מהתבוננות אמיתית ועמוקה יותר! דווקא כאשר הגוף מתעורר, הוא מצליח לעורר את הנשמה. רק אז הנשמה חוזרת לתפקוד מלא.

כדי שהנשמה תתפקד, לא צריך גוף מנותק אלא גוף פעיל. זה מסר גדול שה' שולח לנו, כדי להבין שיהודי לא צריך להיות "פקיר הודי" כדי להתעלות. וכמו שהנשמה צריכה גוף פעיל, כך כדי שהתורה תהיה חזקה, צריך ארץ ישראל חזקה כדי שהרוח היהודית תהיה חזקה. תורה ללא ארץ ישראל אינה חזקה.

זה מה שהגויים לא מבינים. ארץ ישראל, היא לא רק ארץ. אנחנו צריכים את הארץ כדי להתעלות, כדי להפסיק רק לחלום, כדי לתפקד בצורה מלאה. המימד הרוחני מושפע מהמימד הארצי. לכן בחו"ל הינו כחולמים, התורה לא הייתה חזקה. בארץ, התורה – הנשמה שלנו, חזקה שוב. 

יש גם סוג של חלום חיובי. יש מושג של חלום מלא תקווה, תוכנית לעתיד, שאיפה אין קץ לאלוקות. מין חלום שהוא חזון ושמוביל אותנו להגשים את אותם חלומות.

המאירי כותב: "כה גדולה התשוקה לגאולה במשך הגלות עד שאנחנו חולמים עליה כל הזמן". היהודים היו תמיד חולמים על "השנה הבאה בירושלים".

דוגמא לחלום חזון גדול: חיפשנו במשך 2000 שנה את אהובתנו. בשיר השירים כתוב: "על משכבי בלילות (בחלום) בקשתי את שאהבה נפשי, בקשתי ולא מצאתיו. אקומה נא ואסובבה בעיר, בשווקים וברחובות אבקש את שאהבה נפשי, ביקשתיו ולא מצאתיו" .

מאידך יש גם חלום שהוא סתם נמנום ללא ערך. הרב דרוקמן נותן דוגמה של ילד שחולם במשך בכיתה במשך השיעור. הוא נשאר בעולם הקטן שלו ואינו רואה ואינו שומע מה שמתרחש מסביב.

באותה צורה, אנחנו נשארים שקועים בבעיות הקטנות שלנו ואיננו תופסים את הגודל של הנס שקרה וקורה לנו!!!

נדמה שהחלום, הנמנום השטחי ממשיך גם בימינו. אבותינו חלמו להגיע לרגע הזה במשך אלפיים שנה ובמקום לשמוח אנחנו מתלוננים או נשארים אדישים! אולי אנחנו לא מספיק ערים לנס שקוראים לו ארץ ישראל! די! צריך להתעורר לפקוח עיניים לנס הכי גדול של העולם כולו!

אנחנו חלמנו על הארץ, על ירושלים, על צבא משלנו, על מדינה ועכשיו שיש לנו את הכל אנחנו ממשיכים לישון. כמו שכתוב בשיר השירים: "אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק, פתחי לי אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי… פשטתי את כותנתי, איככה אלבשנה, רחצתי את רגלי, איככה אטנפם".

2000 שנה חיכינו לרגע הזה ואנחנו ישנים. לא מתעוררים שקמה ארץ ישראל, שמגיע הקיבוץ גלויות, שפורח שוב המדבר, שהתורה מתחדשת בארצנו, שירושלים נבנית מחדש.

אנחנו שוכחים להודות ולהלל לה' בשביל כל הניסים שהוא עושה לנו, לעם שעכשיו יצא ממחנות ההשמדה. אנחנו מודים לצה"ל על ניצחונותיו הבלתי אפשריים ולא לקב"ה; אנחנו שוכחים להודות לקב"ה שנופלים 39 סקדים, כמעט ללא אבדות; אנחנו שוכחים להודות לו שמגיע היהודי הרוסי המיליון לארץ; אנחנו שוכחים להודות לו כאשר הסינים, ההודים והאמריקאים באים ללמוד מאיתנו; וכו' וכו'…

למה כל הניסים האלה? בגלל "הגניוס" היהודי? לא, פשוט איתנו חזרה השכינה!

למה כתוב: "בשוב ה' את שיבת ציון…". היה צריך להיות כתוב: והשיב ה' את שיבת ציון. בשוב ה' את = שב ה' עם שיבת ציון. כמו שכתוב בספר דברים, פרשת וילך: "ושב ה' אלקיך את שבותך…". רשב"י מסביר: "והשיב לא נאמר, אלא ושב, מלמד שהקב"ה שב עימהם מבין הגלויות".

המכילתא: "בכל מקום שגלו ישראל, כביכול, גלתה השכינה עימהם, וכשעתידים לחזור, כביכול השכינה חוזרת עימהם".

כשאנחנו חוזרים… ה' חוזר איתנו. זה מסביר את כל הניסים שקורים בארץ  וגם השואה שקרתה במשך מלחמת העולם השנייה באירופה, ולהבדיל השואה הסמויה שמתחרשת בגלות בימינו (נישואי תערובת).

מוזר שדווקא החרדים האנטי ציונים מעלים טענה שהעם היהודי, נמצא בסכנה רק בישראל. אומנם, יש לנו  לעיתים קרובות נפגעים ממעשי טרור, אבל כאן זה הגוף של  היהודי שנפגע, לא הנשמה שלו. בחו"ל, השואה מכה את הנשמות וכל יום אלפי יהודים נעלמים במלחמה הזהות היהודית.

יש צורך להתעורר ולהתחיל להתפעל, להודות ולהלל על כל רגע שאנחנו כאן. בעיקר הצברים. בפרשה ואתחנן כתוב: "כי תולידו בנים ובני בנים ונושנתם בארץ". נושנתם מלשון ישן (ההפך מחדש) ומלשון שינה. יש סכנה שדווקא הצבר יתרגל למצב הניסי של הארץ.

הפטרת יום עצמאות: "צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל".
ישעיהו :" עין בעין יראו בשוב ה' לציון".

כמובן שאנחנו נמצאים רק בהתחלה של הגאולה, אבל אסור להתייאש, כי ה' איתנו.

שיר השירים: "הניצנים נראו בארץ (חידוש החקלאות), עת הזמיר הגיע (זמיר העריצים) קול התור נשמע בארצנו (חידוש התורה).

אבל נס הניסים הוא שהכל היה כתוב:
1. ארצנו לא תאפשר לאף אומה אחרת להתיישב במקומנו: (בחוקותי) "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויבכם היושבים בה". הרמב"ן במקום: "היא בשורה טובה שאין ארצנו מקבלת את אויבנו".

2. ידענו שנחזור: (נצבים) " וקיבצתך מכל העמים אשר הפציך ה' אלקיך שמה… והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיכם והטיבך והרבך מאבותיך".

3. ידענו שנזכה בארץ הקודש ע"י ייסורים וע"י השואה.

שיר השירים: "ענה דודי אמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך (הגיע הזמן לעלות), כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו. הניצנים נראו בארץ (האדמה מתחדשת), עת הזמיר הגיע (הציונות) וקול התור נשמע בארצנו (חידוש התורה בארץ). התאנה חנטה פגיה (ידוע שחמושים עלו ממצרים, ז"א, חמישית בלבד מהעם שרד. עץ תאנה מפיל את פרותיו שלא מבושלים מספיק… כמו 4/5 של העם שהיסס לעלות ממצרים) והגפנים סמדר נתנו ריח (הישיבות), קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך… אחזו לנו שועלים, שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר (יהיו תמיד מחבלים מבחוץ ומבפנים).

שלושה דברים ניתנים ע"י ייסורים: העולם הבא, התורה וארץ ישראל.
יש תקופות שבהן הגאולה נראה מתרחקת. שיר השירים: "דומה דודי לצבי" – כמו שהצבי נגלה, נכסה ושוב נגלה, כך הגאולה מתגלה ומתכסה לסירוגין, אבל כמו הצבי, היא ממשיכה את ריצתה.

4. ידענו מה הסימן של הגאולה: (יחזקאל) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופרייכם תשאו לעמי ישראל כי קרוב לבא". גמרא: "אין לך סימן מגולה של הגאולה מאשר שהארץ נותנת פריה בעין יפה".

5. ידענו מתי נחזור: (בהר) "בשנת היובל תשבו [כתיב, תשובו קרי] איש אל אחוזתו". כלומר תשובו לארץ בשנת תשב"ו. תשבו = 708 = תש"ח.

"עד יעבור עמך אדני, עד יעבור עם זו קנית. תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" – הר נחלתך – ה' (חמש אלפים) ר =200 נחלתך =508 בסך הכל 708 = תש"ח). הר נחלתך = 5708. שנת ה'תש"ח.

הנביא דניאל שואל את המלאך עד מתי תהיה גלות ארוכה הזאת? והוא עונה לו: "עד ערב בוקר אלפיים ושלוש מאות ונצדק קודש" ( דניאל ח יג).

הרב אבן יחיא בפירושו לנ"ך, לפני 550 שנה מסביר: "בסוף 5700 לבריאת העולם בקירוב, אם מעט קודם או מעט אחר, כך יבוא קיצנו למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם  כי יש להתחיל למנות את 2300 השנים מסוף גלות בבל ואז יעלה שהחשבון לשנת ה' אלפים תש"ח לבריאת העולם" (ספר "ואשר תבאנה יגידו" לשלמה קושלבסקי – דף 45) .

האברבנאל, בפירושו על יחזקאל מחשב שה-2300 שנה של תקופת "ערב ובוקר" המוזכרות בנבואת דניאל, מסתיימות בשנת… תש"ח של האלף החמישי!!! קשה להיות יותר מדויק!

6. ידענו מה שאסור לעשות: (כי-תשא): "השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן יהיה למוקש בקרבך".


{ב} אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:

בעולם הזה אסור למלאות שחוק פינו כי המשימה עדיין לא הושלמה. אבל לצחוק בחצי פה מותר ואפילו רצוי, כי בין כה וכה, הכול ייגמר לטובה – " כל מאן דעביד רחמנא, לטב עביד".

{ג} הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:
הרב הירש מסביר שאפילו ברגעים הקשים, עם ישראל ידע להישאר שמח הודות לאמונתו.

{ד} שׁוּבָה יְהוָה אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:
המדבר הוא מקום של שממה, אבל בין רגע יכולים להופיע נחלים של מים ולהחיות את האדמה המתה. כך תהיה הגאולה של עם ישראל. העצמות היבשות שוב יחיו והמדבר יפרח, בבת אחת!

{ה} הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ: 
ישראל נקראים גם יזרעאל. העם היהודי, הזרוע בין העמים, זורע המסר של ה' בכל העמים.
הזריעה הזאת נעשתה בעולם לא מתאים, אויב ומתנגד, ובכל זאת היא הצליחה. אי אפשר שלא לראות את ההקבלה עם המתנחלים הראשונים בארץ ישראל.
זהו כנראה דפוס העבודה של היהודים בכל הזמנים. גם בתקופה הנוכחית, חלק של העם היהודי בארץ ישראל מנסה לקדם את התורה ואת אהבת ישראל בתוך עולם אויב! 
ככל שהאדם סובל כדי להגיע למטרה, יותר הוא שמח כאשר הוא מצליח בתוצאותיו . "לפום צערא אגרא".

{ו} הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נושא משך: נושא תיק או שק.

הלוך ילך… בא יבא: הכפלת השפה ושימוש בהווה ועתיד, כדי לומר לנו שמה שהיה הוא שיהיה, בכל הדורות, בהווה ובעתיד, נמשיך עם השק הקטן שלנו שבפנים נמצאים תורה ואהבת הארץ ולמרות הכול נצליח להצמיח אלומות רבות וענקיות.