תורה ורפואה לפרשת חקת: וכי נחש מרפא?

בפרשת השבת, "חקת", מופיע הסמל הבינלאומי של הרפואה – נחש הנחושת. הסמל הזה הפך להיות סימן ההיכר של כל רישיון רופא ואפילו על תווי החניה של רופאים בחוץ לארץ מופיע נחש הנחושת. נכרת התלהבות רבתי של הרפואה מנחש הנחושת, אבל למה?

בפרק כא' מספרת לנו הפרשה, כי בני ישראל, שקיוו להיכנס מיד לארץ ישראל, צריכים לעקוף את אדום, לאחר סירובם של האדומים לתת להם לעבור דרכם. עכשיו, במקום להיכנס ישירות לארץ, יצטרכו בני ישראל להיכנס דרך יריחו.

הסיבוב הזה גרם לחוסר סבלנות. "ותקצר נפש העם בדרך" (כא', ד'). ליהודים נגמרה הסבלנות והם מתחילים להתלונן – "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". נמאס להם מהמן! סתם מתחילים לחפש סיבה לקטר. החטא הראשון הוא חוסר סבלנות וסתם מצב רוח רע. אחר כך מוצאים סיבה כל שהיא כדי להצדיק את מצב הרוח.
כיצד מגיב הקב"ה? "וישלח ה' בעם את הנחשים". קיטרתם ללא סיבה ממשית – הנה אני שולח לכם סיבה אמיתית – הנחשים. ואז העם נוכח לדעת שהוא הגזים והוא חוזר בתשובה: "חטאנו כי דברנו בה' ובך" . הרבי, משה, אמנם מתפלל על העם אבל כנראה שאין בכך די בכדי להפסיק את המכה – "ויעש משה נחש נחושת וישמהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי". הרבה דברים נפלאים גנוזים בקטע הזה, שננסה לפרטם:

א. אין להתלונן סתם. זו התחלה של המחלה. ככל שנקטר, פחות נשמח בחלקנו, ויותר ה' ישלח לנו נחשים – בעיות ומחלות. השלב הראשון של המחלה הוא פסיכולוגי – חוסר סיפוק, חוסר סבלנות. האדם סתם לא מרוצה ומקטר. בימנו הקב"ה לא שולח נחשים אלא כיב קיבה, יתר לחץ דם, כאבי לב וכו'.  ובעצם האדם מקבל את המציאות שהוא מייצר לעצמו.
רוב האנשים חושבים שזה לא נורא אם מתלוננים. עלינו להבין שה' שונא אדם שמתלונן ללא סיבה. אם יש סיבה רצינית, ה' מקבל את זה. למשל כאשר בני ישראל התלוננו במי מריבה שאין יותר מים, הקב"ה לא כועס עליהם. להפך הוא כועס על משה שמכנה אותם "המורים". כשאין מים, מותר להתלונן/ אבל להתלונן על המן? זה ממש סכלות וחטא.

ב. לא להגזים. המכה מופיעה בצורה של נחש, היות וחטא ההגזמה הוא מעין חזרה על חטא הנחש הקדמון "הנחש הישיאני ואוכל". הקב"ה נתן לאדם וחווה את כל גן העדן. רק מעץ הדעת הם נתבקשו שלא לאכול. והדבר הקטן הזה שהיה חסר להם הפך להיות אובססיה עבורם.

חסר לנו משהו? בסדר, אבל נא לא להגזים!

התפקיד של הנחש, או היצר הרע, הוא להגזים את מה שחסר לנו. צריך לדעת, שלכולם יחסר תמיד משהו. זה הניסיון של הנחש שחוזר על עצמו, ועלינו להוכיח לקב"ה שהבנו את המסר – לא לקטר ולא להגזים.

אבל איך לא ניתן חשיבות למה שניראה לנו חשוב?
ובכן, צריך לדעת ולהפנים שהכל מאיתו יתברך! משה יצר נחש נחושת כדי שהיהודים ידעו שהבעיה באה מהקב"ה. אין מקריות. הווירוס, החיידק, המכה – כולם באים מהקב"ה. כמו שכתוב: "לא הערוד ממית אלא החטא ממית". כשאנחנו חולים עלינו לדעת להסתכל לשמים ולהבין שהמכה והרפואה באים מאותו מקור האלוהי. הקב"ה מבקש מאיתנו לחזור בתשובה ולא רק לרוץ לרופא. המדרש מסכם זאת באמרה מוכרת: "האם הנחש ממית או האם הנחש מחייה? אלא כשבני ישראל היו מסתכלים למעלה ומשעבדים את עצמם לאביהם שבשמיים, הם היו מתרפאים".

יש עוד משהו שנחש הנחושת מלמד אותנו: לפעמים המכה היא בעצמה הרפואה. אותו נחש שיכול לרפא אותנו, הוא לפעמים המחלה עצמה. האדם צריך לקבל לפעמים מכה כדי שישנה את דפוסי החיים שלו. בימנו, ה' לא שולח נחשים אלא מחלות כדי שנשתנה. למשל, סכרת שהתגלתה אצל אדם מחייבת אותו ל משטר חיים אחר עם דיאטה ופעילות ספורטיבית וזו ברכה. כמו כן כל ההתמודדות עם המחלה מגלה לנו כוחות שלא ידענו עליהם.
כמו אפר פרה אדומה שמטהר את הטמא, המחלה יכולה להפוך את האדם למישהו טוב יותר. כל מחלה המוגדרת ע"י הרופאים כסופנית, היא התחלה חדשה ובעיקר אתגר חדש על מנת לתקן את עצמנו.

יש עוד משהו שכדאי לציין, ושלא תמיד מובן: הכאב הוא חלק בלתי ניפרד מהחיים. הוא הכרחי לצמיחה של האדם. הבעיה היא שהאנשים לא רוצים לסבול. כולנו מכירים אנשים שרוצים לעשות דיאטה 'אינסטנט', בלי לסבול. אין דבר כזה! אם רוצים להשתנות ולהשיג תוצאה בחיים, צריך לקבל על עצמנו ייסורים. אם אנחנו לא בורחים מהייסורים, מקבלים אותם ומבינים שיש להם משמעות, הם לא  יהיו יותר ייסורים.

האדם המודרני מפחד ממחלה ומכאב. היהדות, דרך נחש הנחושת מלמדת אותנו שצריך להסתכל בנחש ולהתמודד איתו. לא לברוח. מזה יכולה להיות רק ברכה. המחלה אינה סיבה לקטר, להגזים או לחפש  פיתרון מחוץ ליהדות. המחלה, כמו הנחש, יכולה להפוך אותנו לאדם טוב יותר, במידה ונשתמש בה בכדי להשתנות ובעיקר על מנת להתקרב יותר לאבינו שבשמים.