תורה ורפואה לפרשה כי-תצא: האויב הווירטואלי

אני זוכר שטיפלתי פעם באישה בת שלושים שהתגלתה אצלה מחלת הסכרת. סוכרת קלה, לכן מאוד הופתעתי כשהיא פרצה בבכי לאחר שהיא שמעה ממני שמעכשיו היא צריכה לוותר על עוגיות ושאר מאכלים טעימים ומלאי סוכר. אז בלחש, היא הסבירה לי שיש לה הרבה בעיות ושהיא מצאה במאכלים המתוקים נחמה לתסכולים שלה. "איזה תסכולים?" שאלתי, והיא הסבירה לי שהיא לא מצליחה להיכנס להריון ושיש לה בעיות עם העסק שלה שלא מצליח ממש.

אמרתי לה שזה כנראה מסביר את הסכרת. לחץ נפשי לכשעצמו, יכול להיות  גורם לסכרת (ידוע על מקרים של סכרת קשה שהופיעו בבת אחד לאחר הלם נפשי), ואכילה לא מאוזנת כתוצאה מהלחץ הנפשי, יכולים להיות ההסבר לסכרת. אבל אין מה לדאוג. עם הורדת המתח וקצת דיאטה, הסכרת תחלוף. בקשר לבעיות האחרות  שלה, הסברתי שמדובר רק בבעיות "וירטואליות", הם דאגות שמקורם בדמיון. הרי היא עוד צעירה, ונמצאת בטיפול רק לא מזמן, ויש לה את כל הסיכויים להיכנס להריון. בקשר לעסק שלה, שאלתי אותה אם היא הייתה במצבים כאלה בעבר, והיא ענתה לי – "כן, בדרך כלל יש תמיד עליות וירידות במכירות" – לכן אמרתי לה שזה רק עיכוב זמני של הפרנסה, לא סוף פסוק. "שתי הבעיות שלך הם רק עיכובים מהשמיים, ויש כל הסיכויים שתכנסי להריון וששוב העסק יצליח".
כמה זמן לאחר מכן, פגשתי אותה שוב לכמה רגעים בפרוזדור של המרפאה ושאלתי לשלומה. היא ענתה לי בחיוך רחב: "הכל פחדים וירטואליים ועיכובים, דוקטור, הלא כן?- אז למה לדאוג?".

הסיפור הזה מצביע על  כך שהאויב מספר אחד שלנו הוא לא המציאות, אלא הפחדים והדמיונות שלנו, שמא לא נצליח, שמא הבת לא תתחתן, שמא המריבה עם בן/בת הזוג היא סימן לגירושים, שמא איראן תתקוף, שמא הכלכלה תתמוטט, שמא כדור הארץ יתחמם ועוד מעט יהיה סוף  לאנושות, שמא הערבים יהיו הרוב בקרוב, שמא לא נגמור את החודש, שמא הכל אבוד…! 

בפרשה שלנו כתוב: "כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו".
ידוע שהאויבים הם לא רק חיצוניים אלא שיש לנו אויב פנימי חזק מאוד – היצר הרע – שנלחם איתנו. אבל מי הוא היצר הרע הזה? בפרשה הקודמת, פרשת "שופטים", כתוב פסוק די דומה (כ', א'): "כי תצא למלחמה על איבך וראית סוס ורכב עם רב ממך ולא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים".
לפי הפסוק הזה , מספיק לא לפחד מהאויב כדי לנצח אותו! זאת אומרת שהאויב העיקרי שלנו הוא… הפחד.
אם אתה מודע שה' אלהיך עמך, תשמיד את אותו אויב, הפחד.

מדהים לראות כמה אנשים חיים בחרדה, לא בגלל המציאות אלא בגלל הפחדים שלהם. פילוסוף צרפתי ברגעים האחרונים שלו, נאנח אנחה גדולה ואמר: "כל החיים שלי היו קשים כי נלחמתי במכשול הכי גדול בחיים – אני בעצמי".

תבדקו טוב, רוב הבעיות שלכם הם דמיונות, פחדים על דברים שיכולים להשתנות לטובה בהרף עין.
אין כסף?  מי אומר שלא יהיה כסף?
יש בעיות של זיווג? מי אומר שזה יהיה לכל החיים? 
יש בעיות של פוריות? מי אומר שלא יהיו ילדים? 
וכו' וכו'…

ה' אוהב אותנו, אבל הלו"ז שלו הוא לא הלו"ז שלנו. אנחנו רוצים הכל מייד, ואם לא, אנחנו מתייאשים. במקום להגיד – "יש לי בעיות", נלמד להגיד שיש עיכובים זמניים. ככה נוכל להשתחרר מרוב הדאגות שממלאות אותנו.
להיפך, צריך להבין שרוב העיכובים הם לפי התוכנית של הקב"ה. כתוב "כי תצא למלחמה", חז"ל מפרשים: כי תצא… למלחמה. כי תצא כדי להלחם. הילד יוצא לאור היום לצורך המלחמה נגד יצרו שינסה להפילו עד סוף חייו. מהרגע הראשון הוא יצטרך להתמודד עם ניסיונות, עיכובים, מכשולים ואתגרים.

אלה החיים. מלחמה! והעיקר לא להתייאש כלל, כי פשוט, צריך להתמודד וה' יתן לנו לקחת בשבי את היצר הרע. אבל צריך לעשות את המלחמה הזאת בחוכמה. צריך לשבות (מלשון שבי) את היצר ולא לנסות להורגו, לעשות אותו שותף לחיינו. במקום להלחם ישירות איתו, יותר משתלם למשוך אותו אלינו, ולשכנעו שיש הרבה עונג בלימוד התורה, בתפילה או בעבודה על המידות. הרי היצר הרע מחפש תענוג. עלינו לשכנע אותו שאין יותר נעים מתפילה ברגש, שאין יותר משמח מאשר להבין פסוק מסובך בתורה, או שאין עונג כמו דברי תורה על שולחן השבת כשמנסים להראות את העונג של התורה לילדים שלנו.

בקיצור, עלינו להתרחק מהפחדים הדמיוניים שלנו ולהתקרב יותר לעונג האמיתי שהוא חיי תורה, וקשר מתמיד עם ה' כמו שכתוב בתהלים לז': "ותתענג על ה' וייתן לך כל משאלות לבך".