תרפיה או תורה-פיה? חלק א'.

מסתבר שתורתנו מתמחה בין השאר גם ברפואה מונעת. כתוב בפרשת בשלח בספר שמות (טו', כו'): "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ".

איך שאני רואה את זה, "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ" מכוון לחזק את הכוח של האמונה וההתפעלות מהבורא ובריאתו! כלומר, השלב הראשון של הבריאות, הוא לשמוע לקול ה', להיות ער למציאותו.

אי אפשר לראות את ה',כי אנחנו נמצאים בעולם שמתאפיין בהעלם של ה' (לכאורה).

הקב"ה ברא את עולמו ע"י צמצומו, דבר המאפשר לאדם לחפש אותו. אם האדם לא רוצה למצאו את הקב"ה, הוא יכול לא להרגיש אותו כל חייו. לא רק שייקספיר אמר "To be or not to be" (להיות או לא להיות), אלא ה' קבע זאת בתוך עולמו! האם אני, ה', כאן או לא? רק אתה, האדם, תוכל לענות (אדם = 45 =מה; האדם = 50 מי).

העולם הרוחני שייך לאלה שמסוגלים לחדור דרך המסך של הטבע, אבל זה דורש מאמץ של אמונה. המילה אמונה באה מאותו שורש של אימון, אומנות. האמונה היא דבר שצריך לבנות כל יום מחדש. כדי להיות בריא צריך לברוא כל יום את עולמנו עם או בלי אמונה.

מה התוצאות של העדר אמונה?

אם לא שומעים את ה', לא מאמינים בו, לא מרגישים אותו, לא מחוברים אליו, לא רואים את כל הניסים (נס או לנוס) שהוא עושה רגע רגע, אם לא חיים בשפע האלוהי (שפע או פשע), זה סימן שלא פיתחנו את תכונה של התבוננות, של התפעלות, של השתוממות, של התפלאות, של התרגשות, בקיצור של אקסטאזה בלעז.

צריך להתבונן כל יום בשפע האלוהי על מנת לבנות את עולמנו בבינה. אם לא שומעים ולא מרגישים את ה' עכשיו, זה סימן שאנחנו אדישים, ישנים או מדוכאים. אנחנו אטומים וטמאים. כן טמאים! כי הטומאה ביהדות זה להיות אטום, אטים לאלוקות. הטומאה זה כל מה שמייצר מסך בינינו לבין ה'.

דוגמאות של טומאה: אוכל לא כשר כמובן, שלא מאפשר קליטה טובה של השידור האלוקי. האנטנה הרוחנית שלנו סתומה.

אבל לא רק כשרות, אלא כל דבר שקשור עם אטימות של המוח, כגון כעס, עצב, או דיכאון, גורם לדילול המסר האלוקי.

המוות הוא כמובן הטומאה הכי חזקה ביהדות. זה ההסבר של טומאת האישה כשהיא נידה. היא נמצאת באבל קטן, כי הניסיון להביא חיים חדשים נכשל. היא תצטרך לשבת שבעה (שבעה נקיים) כדי לצאת מהאבל שלה. אישה לאחר לידה, ע"פ התורה, צריכה להביא קורבן. כי התינוק, החיים שהיו בה, יצאו ממנה. נוסף לזה חז"ל מספרים שהיא לא הייתה מסוגלת להתפעל מהנס שנעשה לה, עקב הכאבים. השינה לפי חז"ל היא חלק משישים של המוות, לכן צריך לטול ידיים בבוקר.

בקיצור, כל ירידה של אמונה, או של התפעלות מביאה חלל, ריקנות בתוך האדם, וזה מהווה סיבה לחולי ולמחלה. הרי השורש של מילה חולה… הוא חלל, חלול, חול, חילול, מחולל, לחולל.הרבה מחלות באות בגלל תחושה של חלל בתוכנו. תחושה של חוסר משמעות בחיים. וכל מה שחלול בעולם, חייב להתמלא.

בקשר לפסוק "הבור ריק, אין בו מים", מוסיף רש"י: "אבל נחשים ועקרבים יש בו". הבור הוא לא רק הבור שנזרק יוסף, אלא יכול להיות המוח, הבית, או העם שלנו. וכאשר יש ריקנות, נכנסים כל מיני נזקים, כמו יצרים, עצב, מריבות, חוסר ערכים וכמובן מחלות.

החולי קשור גם עם המילה 'חול', שמסנוור וגורם לחוסר טעם.

המילה מחלה, קשורה למילה 'מחול', מעגל סגור של מחשבות. ידוע על 'חטא עגל הזהב'. עגל, עיגול, מעגל. חוסר קדושה, מעגל של יצרים וכפירה.

חלילה (= לחזור על עצמו, עיגול) ולחזור חלילה על אותם המחשבות.

על רופא לנגן בחליל של הנשמה של החולה ולהראות מציאות אחרת. החלל יכול להפוך להיות חליל אם הוא מתמלא רוח.

מצד שני, לחולל ומחילה, מבטאים הצד החיובי של המחלה. 'מחילה' היא גם צינור זעיר תת קרקעי, שמחבר שני מקומות.

גם הפירוש של המילה לחולל, הוא לקוות. לעודד ולחייל (לגייס) את כל הכוחות של החולה ו… מחולל פלאים.

נחזור למילה חול. מי אוכל חול בתורה? כן, הנחש! נחש, מהשורש לנחש. הנחש, היצר הרע, נותן לנו לדמיין דמיונות כוזבים. האדם (האדם = אדמה, אדמיין, דמיון) סגור בכוחות של 'נדמה לי', כאשר האמת היא אחרת ממה שהוא מדמיין. כך אמר הנחש לאדם: "נדמה לך שאתה חופשי, אבל להפך. ה' משעבד אותך". במציאות שלנו, כל רגע, הנחש הפנימי שלנו לוחש לנו שאין אלוקים ואם יש אלוקים, הרי שהוא משתלח בנו.

אבל בעיקר, הנחש מרמז לאדם שחסר לו משהו, מכיוון שה' לא איפשר לו לאכול פרי מעץ הדעת. וזה אולי מה שבאמת מעציב הכי הרבה את האדם – חסר לי ואם אין לי מה שאני רוצה, זה נורא.

הנחש, הצפע, רוצה להשפיע עליך ולהכניס אותך לשיפוע. התרופה למחלה הזו, של חיסרון תמידי היא: להרגיש שיש שפע בעולם כל שנייה ושנייה. יש ניסים כל רגע ורגע!

הנחש הפנימי, זה בעצם מה שגורם לאדם להרגיש לא בסדר. היצר הרע שלנו מצליח להפוך את הסדר האלוהי. ה' נותן כל מה שצריך, כל מה שבסדר עבורנו, אבל אנחנו מרגישים לא בסדר! דבר אחד חסר ואתה מרגיש שזה הדבר הכי חשוב!

זה הזמן לבדוק מה חשוב ומה לא חשוב במחשבה שלנו. המילה מחשבה באה מהשורש 'חשוב', 'חישוב'. העבודה של פיזור הדעת, המחשבות, היא מעין עבודה זרה. זרה, מהשורש זורה, לפזר.

אנחנו צריכים לחשוב תמיד על העיקרי בשבילנו, שהוא ללכת לפי הרצון האמיתי שלנו ושל ה' ולא אחרי פנטזיות.

כל יום אנחנו קוראים שלוש פעמים במזמור "אשרי יושבי ביתך": "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון". ה' יודע שבלי רצון, לאדם אין לו למה לחיות. רצון מהשורש רץ, רציני. מעניין לראות עד כמה רוב האנשים לא יודעים מה רצונם בחיים. צריך לדעת מה שרוצים בחיים!

כאשר אתה מרגיש לא בסדר, זה הזמן לבדוק את אי הסדר הפנימי שלך. מה הדבר שאתה נותן לו יותר מדי חשיבות עכשיו? הדבר הזה בדיוק מסתיר את השכינה!

יציאת מצרים, הגאולה, זה לצאת מהעולם של פרעה (עולם פרוע – אי סדר המחשבות עם הפרעות), לעולם של סדר, שאנחנו חוגגים בליל סדר שכנראה לא סתם נקרא כך. כל יום, על מנת לצאת מהעולם הפרוע, מעולם השקר, אנחנו פותחים את הסידור שלנו, ספר התפילות היהודי.

העבודה של הרופא היהודי, ירא השמיים, היא להחזיר את הסדר שהופרע אצל החולה. תפקידו להביא את החולה מפרא (פרא אדם), לפאר. והתרופה הכי טובה של הרפואה זה הדיבור. רפואה = פה-אור, של הרופא.

אדם הראשון גם כן הפך את הסדר שהייה בגן עדן: הוא עבר מעונג לנגע. הסדר הנכון הוא: ע-נ-ג (עדן, נהר, גן) כמו שכתוב בבראשית: "והנהר יוצא מעדן להשקות את הגן". כלומר, לפי הסדר: עדן->נהר->גן. עֹנג.

אדם הראשון נתן עדיפות לנהר (האמצעים שנראים לו יותר חשובים כמו כסף, כח, או… אפילו רפואה) ואז הוא ייצר לעצמו נגע (נהר, גן, עדן).

העונג האמיתי זה לא להיות פרוע או פרא אדם, זה לשים סדר בחיינו. הסדר הוא העונג האמיתי. להיות בסדר זה לחיות עם סדר מחשבתי וארגוני בחיינו. אני בסדר אם בי (יש) סדר.

דרך אגב, ה' ברא בכוונה את כל עולמו לפי התוכנית הזו: מאי סדר לסדר! הרי כבר מבראשית כתוב: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". לפיכך אנחנו רואים שבתחילה היה אי סדר מתוכנן של תוהו ובוהו וחושך. מה שמעניין הוא, שבהתחלה ה' אומר לנו שהוא ברא את השמים (העולם הרוחני) ואחר כך את הארץ (עולם החומר) . ובכל זאת, הארץ ראשונה, ורק אחר כך מופיע האור. יש כבר רצון לא להשליט על האדם את העולם הרוחני, אלא רק לאחר השלב החומרי, יופיע האור.

מה זה מזכיר לנו? את המצב שלנו. כל בוקר מחדש כשאנחנו קמים אחרי לילה של עולם פרוע עם חלומות לא מסודרים וחושך עד שמופיע הסדר האלוקי עם אור. כמו שכתוב בסידור: "ה' מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".

אחר כך יהיו עוד הרבה משברים. מזה עלינו ללמוד, שאנחנו צריכים לשמור לפחות חלק מהאור, על מנת למצוא שוב את הדרך לקב"ה. האור הזה, צריך להדליק אותו שוב ברגעים של משבר. זה יכול להיות באמצעות מזמורי תהילים, פסוקי תורה או הגיגים שרשמנו בפנקס ושאנחנו משננים כאשר אנחנו שוב בחושך.

איך בעצם נוכל לשמוע את ה' בעולם הזה?
תחילה, כדי לשמוע את ה' הפנימי מתוכנו, צריך שקטשמאפשר לנו להגיע להתבוננות, כמו השבת שה' נתן לנו כדי להתקדש בו. מזמן לזמן צריך להפסיק לרוץ ולהתרכז בנוכחות של ה'. פשוט להתבונן בפלא של העולם בהווה, בעבר ובעתיד.

אם יש פלא זה סימן שיש אָלף (ראשון) – אלוף בעולם שמאלף אותנו.

יש לדעת להתעורר לפלא, לדעת להתפעל ולצאת מהשגרה ע"י רגש. או שגרה או הרגש. זה "שיויתי ה' לנגדי תמיד" ולהבין שחוכמה = כוח מה? מאיפה באה האנרגיה שיש בעולם?

כל רגע וכל בוקר בעיקר, עלינו להחזיר הסדר לתוכו. עלינו ליישר המחשבות העקומות המתפתלות בתוכנו ולהגיע למצב של 'ויהי אור', שמחה פנימית המקרינה לסביבה.

הסמל של הרפואה הרי הוא הנחש הנחושת על מקל. מעניין לחשוב שלמקל יש צורה של האות 'ו'. עוד יותר מעניין לראות שהאות האמצעית של כל התורה, היא דווקא 'ו' כתובה בצורה בולטת במילה גחון (ויקרא- שמיני יא', מב'). כאילו לומר לנו שכל העבודה של התורה כולה, מההתחלה, היא על מנת להגיע לדבר המרכזי, והוא ליישר את הנחש, את היצר הרע, והמחשבות זרות המתפתלות בתוכנו, לפי סדר האלוהי.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

כתיבת תגובה לבטל