תורה ורפואה לראש חודש: לדעת להתחדש

בשבת הקרובה, שבת פרשת קורח, יחול ראש חודש תמוז. מה חשיבותו של ראש החודש? 

באופן מפתיע, אנחנו הדת היחידה המציינת כל ראש חודש בפני עצמו! ננסה להבין מה מיוחד בראש חודש.

המילה חודש באה מהשורש חדש. בראש חודש, החודש מתחדש, וכך גם אנחנו אמורים להתחדש. בכל חודש משתנה סדר העולם. כל חודש מביא שינוי לתקופה חדשה, לאירועים חדשים, לאווירה חדשה ולתקוות חדשות.
כל חודש מבקש מאיתנו להיות חדש, להתחדש, לפקוח את העיניים ולשים לב שהעולם משתנה ונכנס לשלב אחר ושונה מקודמו. זה דבר שלא היינו עושים באופן ספונטאני, אם היהדות לא הייתה אומרת לנו, שאפילו אם אנחנו לא מרגישים את זה ממש – ה' מחדש את עולמו.

בראש חודש, אנחנו קוראים את מזמור קד' בתהלים: "ברכי נפשי את ה'. ה' אלהי גדלת מאוד, הוד והדר לבשת, עוטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה".

הנפש של היהודי צריכה לברך את ה'. למה הנפש ולא השכל? כי רק הנפש יכולה לתפוס ולדעת את ה'. רק הרגש הפנימי יכול לחוש את הפלא של הבורא.
מפתיע לקרוא את המילים "ה' אלוהי גדלת מאוד" במזמור. לכאורה, משמע מכאן שהקב"ה ממשיך לגדול. משתנה עם הזמן. ובכן, כמובן שלא. גודלו של ה' לא משתנה (אין סוף), אבל תחושת הגודל שלו, הנוכחות שלו, זו כן תלוייה בנו. כאשר האדם מכיר בקב"ה, שם לב אליו, נותן לו חשיבות, מתפעל ממנו, אז ה' לכאורה גדל. אלא שהוא גדל בשבילנו, בתוכנו, בפנימיות שלנו, עד שהוא יכול למלא את כל העולם וגם את העולם הפנימי שלנו.

אדם בגימטריה שווה 45, כמו המילה "מה". תפקידו של האדם הוא לשאול: מה, מה זה, מה קורה?
'האדם' בגימטרייה שווה 50 – כמו "מי". אדם שואל מה, ו"האדם", שהוא ברמה גבוהה מאדם סתם, כבר שואל מי? הוא מבין שהמה נובע מהמי. כשאני שואל מה, אני מתעורר לפלא של הטבע. כשאני שואל מי, זה כבר סימן שהבנתי שמאחורי הטבע יש אלוקים. אלוהים בגימטרייה שווה 86 כמו המילה "הטבע".

תפקיד האדם בכל יום, ועוד יותר בראש חודש, הוא להעורר את עצמו להתפעלות. הוא צריך להתחדש ביציאה מהמסלול של ההרגלים היומיומיים ולהתעורר לפלא המתחדש בכל.

הגדולה של ה' היא שהוא מסתתר, לא מתגלה במלוא כוחו – "עוטה אור כשלמה". האור בעולם הזה מסתיר את ה', כמו שמלה שמכסה את הגוף. בלילה אנחנו יכולים לראות את היקום, את הכוכבים וכל צבא השמיים. האור מסנוור אותנו. "נוטה שמים כיריעה" – כי השמיים הם כמו וילון שמפריד בינינו לבין הבורא.

עלינו לעשות מאמץ כדי לגלות את ה'. הסימן שגילינו את ה'… זה הגילה (גילה = לגלות). השמחה האין סופיתץ של התגלות הנסתר! באפרוריות של חיינו, עלינו לחפש את ה', להתפעל שוב ושוב מהחיים, מהטבע, מההיסטוריה, מהיד של ה' בכל דבר.

האדם המודרני סובל משעמום. בתוך הערים בהן הוא חי, הוא מנותק מהטבע ומהשמיים, טובע בעולם של תקשורת שקרית ומאבד את תחושת הפלא. לא במקרה אבותינו היו רועי צאן. שם במדבר, בלילות ללא אורות מסנוורים, ללא מחיצות, הם חידשו את הדרך להתפעל ולחזק את הקשר עם האלהים.

האדם המודרני הוא עצוב, מדוכא, משוטט ללא תכלית. המילה תכלית בא מ"תכלת", צבע הרקיע. האדם היהודי, המאמין, שמסתכל בתכלת הרקיע, מבין שיש תכלית בעולם הזה.

אם האדם רוצה לצאת מהדיכאון העולמי, עליו לעורר שוב בתוכו את החידוש של ההתפעלות. הילדים תמיד מרוצים כי הם מתפעלים מכול דבר. הבעיה היא שאיבדנו את התמימות הזאת. השכל חושב שהוא מסוגל להסביר הכל, אבל האמת היא שהשכל לא מסוגל לתפוס את מה שהוא לא רואה.

היהודי, בעיקר בראש חודש, מרים שוב את ראשו השמימה, ומחדש את אמונתו לבורא אין סוף, וע"י זה מכניס בתוכו שמחה ובריאות.