תורה ורפואה לפרשת תזריע: האם קיימת הפלייה לבנות כבר מרגע הלידה?

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה: וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן:

נשאל כמה שאלות:
– למה יולדת נחשבת לטמאת נידה? מה רע היא עשתה בזה שהיא ילדה תינוק? הרי היא נתנה חיים, הפוך לגמרי ממוות ששם אנחנו מבינים למה יש טומאה.
– למה יש פי שתיים טומאה בלידה בת? האם כבר בזמן התורה הייתה קיימת הפליית נשים?
– למה היא צריכה להביא קורבן? מה החטא שהיא צריכה לכפר עליו?

ובכן, למה היולדת טמאה?
אמרנו שהטומאה קשורה למוות. טומאת הנידה מצביעה על אי הצלחה בתהליך של יצירת חיים ברחם האישה (מעין מיני מוות). הפרויקט של הבאת חיים לעולם נכשל. דומה לזה, כשהוולד יוצא מהאישה (או בקשר לנידה שהתהליך של יצירת חיים נכשל), בעצם היה בתוכה גוף חי וכעת הוא יצא ממנה. נוצר חלל ריק, ללא החיים שהיו שם. זה בעצם חלל מת בתוך האישה.

למה טומאה כפולה אם נולדה בת?
להבדיל ממה שחושבים רוב האנשים שלא מבינים שהאישה ברמה גבוהה מזו של הגבר, הרי שלא מדובר חלילה בכך שתינוקת נקבה פחותת ערך מתינוק זכר. ההפך הוא הנכון.
בכדי להבין זאת, ניקח דוגמה של גוויה של כלב ושל אדם. מה יותר מטמא? הגוויה של… האדם! דווקא בגלל שהאדם יותר קדוש בחייו מאשר הכלב – הוא מטמא יותר מהכלב. כי כשהנשמה הטהורה יוצאת מהגוף, נוצר חלל הרבה יותר גדול בגוויה של האדם מאשר החלל שמשאירה הנפש של הכלב.  
כשהבת יוצאת, מכיוון שהיא יותר קדושה מהבן, החלל הריק שנשאר – גדול יותר. ככל שהקדושה שעוזבת כלי שהיא הייתה בו – גדולה יותר, כך נוצרת טומאה גדולה יותר בכלי.
האישה היא כתר הבריאה ויש לה, בצורה טבעית, יותר קדושה מהזכר. הזכר יכול להשתוות לה, רק אחרי עבודה קשה של מצוות. בגלל זה האיש מצווה בהרבה יותר מצוות מהאישה.

למה להביא קורבן?
מסבירים חז"ל שהאישה ברגע של הלידה, בגלל הכאב, אינה יכולה להגיע לרמת ההתפעלות וההודייה שהיא הייתה צריכה להרגיש לנוכח הפלא של הלידה ושל החיים שנוצרו בתוכה.
משהו היה אטום, סתום בתוכה בגלל הכאב שלא אפשר לה לתפוס את גודל הרגע של הלידה. זאת אומרת שכל פעם שאנחנו מוגבלים ביכולת להתפעל, אנחנו מגיעים לטומאה, לאטימות. הטהרה היא תכונה המאפשרת לנו  להתפעל כל רגע מפלא החיים.
למשל, חז"ל מסבירים לנו שבלידה "נסתם הפתוח ונפתח הסתום". הרי, יש פלא רפואי ברחם – בבטן אימו העובר אינו נושם. החמצן ניתן ע"י חבל הטבור מהאם. אם חס וחלילה העובר היה נושם, הוא היה בולע את המים של השלייה ונחנק. לכן זרימת הדם לא עוברת דרך הריאות. קיים אצל העובר, חור שמחבר את  החדר הימני של הלב לחדר השמאלי, סוג של מעקף לריאות. ברגע שהוולד יוצא לאור, הוא צועק והלחץ של הצעקה סוגר את החור בין שני החדרים ואז זרימת הדם פורצת לריאות ומאז והלאה הוולד יקבל את החמצן מהריאות. פלא: נפתח הסגור ונסתם הפתוח. דרך אגב, החור בין שני החדרים נשאר לפעמים פתוח, דבר הגורם לקשיים של תפקוד לבבי.
והפלא הזה(בין הרבה פלאים אחרים) לא נתפס ע"י האישה בזמן הלידה בגלל הכאב הנורא. לכן היא מתחיבת בקורבן.

אפשר לסכם שהטומאה היא מצב של חוסר רגישות, חוסר עירנות לפלאות שמחולל ה'.

למה האנושות מבקשת ניסים? כי האנשים לא מרגישים את הניסים שהם חווים בכל רגע. הניסים קיימים כל הזמן. רק צריך להתבונן. זה לא ניסים שאנחנו צריכים אלא רגש לניסים הקיימים.

הטהרה היא היכולת לגלות את ה' בכל דבר ולהודות לו בכל רגע. אם אתה לא מסוגל להודות לקב"ה עכשיו, דע שאתה במצב קרוב לטומאה.

הרב שלמה אבינר אומר שיש משהו יותר גרוע מנשמה מושחתת, זו נשמה אדישה. צריך לדעת להתרגש יום יום.
תגיד לי ממה אתה מתרגש, אגיד לך מי אתה. והתחושה הזאת של התפעלות היא סוד האושר והבריאות הטובה לאדם. כי אדם שיודע להתפעל חי עם ה' כל הזמן.