תורה ורפואה לפרשת וישב: הריקנות כמקור המחלות

היהדות והרבה הוגי דעת אחרים תמיד ראו בריקנות, בשעמום ובחוסר מעש דבר רע שעלול לגרום לאדם התנהגות פתולוגית.

הרפואה יודעת שהשעמום יכול ממש לייצר ממש מחלות, כמו דיכאון והתאבדויות. במאמר מוסגר לגבי התאבדויות – דווקא בארצות הכי מתקדמות, אחוז המתאבדים הוא הגבוה ביותר – מתאבדים הרבה יותר בנורווגיה או בארצות הברית מאשר באפריקה הענייה ומוכת המחלות. בסומליה צריך לחפש אוכל כל יום ואין זמן להיות משועמם. דרך אגב, גם בזמן מלחמות מתאבדים פחות מאשר בזמן שלום. מפתיע, לא? ככה זה – במלחמות יש אקשן ואין זמן להשתעמם.

יש גם יותר התקפי לב אצל אנשים מושעממים, לרוב כי הם מעשנים יותר, שותים יותר או נעשים תלויים בסמים. כמובן שיש לנו גם כן מכה אדירה של סמים אצל הצעירים, בגלל שהם מחפשים ריגושים שהחברה אינה מסוגלת לתת להם.

לצערנו, זו התמונה העגומה של החברה המערבית-חילונית. פעם לנין אמר שהדת הוא אופיום להמונים. הורידו את הדת ונשאר האופיום. לחברה הזו אין מה להציע לילדים ולמבוגרים מאשר תענוגות חיצונים וחיים ריקים מכל אידיאל. אפשר להגיד שהפילו מחלת האיידס הופיעה מרוב התדרדרות מוסרית בחיפוש אחרי ריגושים. זה עצוב, אבל מצד שני, זה מראה עד כמה הדת חשובה לאושר ולבריאות שלנו.

ננסה להבין דרך הפרשה שלנו מה גורם לשעמום.

נדמה שבפרשת וישב, מגיעה ההיסטוריה של עם היהודי לשיא החושך כאשר האחים זורקים את יוסף לבור: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית ל', כד').

ידוע מה שכותב רש"י במקום: "מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו!". בור לעולם לא יישאר ריק. הטבע לא סובל מקום ריק, וטבעו של הוואקום להתמלא. בית ריק יתמלא אבק ועכבישים. שדה לא מעובד יתמלא קוצים ועשבים שוטים. עיר נטושה תתמלא זאבים וכל מיני חיות.

הבור הזה יכול להיות המוח, הבית או החברה שלנו. המים הם משל לתורה, לכן כאשר אין תורה בחברה הישראלית, כאשר אין יותר ערכים או קדושה, היצר הרע משתולל כמו הנחשים בבור של יוסף, וכל דבר מכוער נעשה מותר. מעשי האלימות, הגניבות, האונסים והרציחות מתרבים.

כאשר אין תורה בביתנו, הבית מתמלא מריבות, חוסר חינוך לילדים, חוצפה וגירושים. כאשר אין תורה בראש, המוח שלנו מתמלא עם טלוויזיה, מין, דיכאון וחרדות. האפשרות היחידה לשמור על השכל שלנו, היא להימנע מריקנות ולמלא את עצמנו, בצורה עקבית, ע"י מחשבות קדושות, קושיות של התורה או תהילים.

יש גם צורך למלא את הלב שלנו ברגש כדי שנהיה כל הזמן מלאי שמחה. עלינו להישאר מלאי התפעלות והתפלאות על העולם שעשה ה' עם הניסים שיש כל הזמן סביבנו.

גם המחלות באות כשיש ריקנות. הרי המילה 'חולה', היא מהשורש 'חלל', 'חילול'. אפשר לראות את התפתחות של חולי, כך: חלל פנימי, חילול ה' מביא לחולי, להרגשה שלחיים יש טעם של חול ממש. כדי להבריא צריך למלא את החלל שיש בתוכנו (חוסר משמעות או ערכים בחיים) ולברוא מחדש את הפנים שלנו. התרופות הכי טובות לזה הן התורה, התפילה והחזרה בתשובה. כאשר הפנימיות מספיק חזקה, ממילא, הגוף יוכל להגן על עצמו מכל המזיקים, החיידקים, או הווירוסים למיניהם.

האדם חולה כי הוא הבריח את הקב"ה מהשכל שלו, מהבית שלו ומהחברה שלו. אבל הריקנות, היא לא רק קללה. היא יכולה להפוך לברכה אם האדם יודע להשתמש בה, כי אכן, הריקנות שואפת להתמלא, לתקן עצמה.

"תכלית הבריאה – מה שחסר". אדם 'ריק' יחפש בכל כוחו לתקן את מצבו ולהתמלא תורה. יוסף יצא מהבור מחוזק מכפי שנכנס אליו, החזרה בתשובה תיתן חיים חדשים לאדם.

להבדיל מהפסיכולוגים המודרניים שמנסים להבריח את הנחשים והעקרבים, החרדות והדיכאונות – היהדות מציעה פשוט להתמלא בתורה ועל יד זה, ממילא, ייעלמו הפחדים ורוב המחלות. אם היהודי מתמלא תורה, אם הבית שלו מתמלא מצוות ואם ארצנו תתמלא אהבת ישראל לא יהיה יותר צרות.

בע"ה אנחנו נהיה בקרוב אור לא רק לגויים אלא בעיקר לעצמו, לעם היהודי ולארץ שלנו.

כתיבת תגובה לבטל