תורה ורפואה לפרשת בראשית: מה משמעות החיים ואיך מיישמים אותה?

השם 'אדם' שהקב"ה נתן ליצור האנושי הראשון שהוא ברא, מקפל בתוכו משמעויות רבות.

כתוב בפרק ב, פסוק ז: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה". כלומר, לאדם יש חלק גשמי – האדמה, וחלק רוחני, שמיימי – הנשמה. האדם יכול להיות הכי נמוך כמו אדמה, או הכי עליון כמו הנשמה.

מה מאפשר לאדם להתעלות על עצמו?
יש בו, באדם, את הכח לבחור את הדמות שלו, ואת זה הוא יכול לעשות ע"י הרצון שבתוכו. אנחנו יכולים להיות דומים לעליון, כי המילה אדם כוללת בתוכה את השורש 'דומה'. הוא נבחר בדמות של אלוהים, כמו שכתוב "בדמות אלהים עשה אותו" וחז"ל אומרים שזה כח שיכול להביא אותו להידמות לדמות של ה' (אדם = אדמה לעליון). אז אם לאדם יש כוח כל כך יפה להיות רוחני כולו, למה ה' ברא אותו עם חלק חומרי וכבד כל כך – האדמה?

התשובה פשוטה – כי כדי לעלות לה', צריך תחילה לרדת אל האדמה.

"ה' רצה לבנות לו בית בתחתונים". אדם עושה רצונו של ה' כאשר הוא מוריד את חלקו הנשמתי לתחתונים, לעולם הזה. להידמות לקב"ה זה תחילה לרדת לארץ, לעולם החומרי, כי ככל שיורדים כך יותר מתעלים לרצון ה'. 

דרך אגב, כאשר האדם מת מחזירים אותו לאדמה, לקבר. וברגע שהוא נמצא באדמה ורק אז, נשמתו יכולה לחזור למקומה בשמיים.
אבל האדם לא רק יורד לאדמה, הוא משנה אותה ויכול להוציא ממנה את הטוב ביותר. האדם משפר את האדמה, ככתוב: "והאדם אין לעבוד את האדמה" (ב', ה'). לא רק האדם רוצה לעשות את רצונו של ה'. גם האדמה רוצה. המילה ארץ בא מהשורש רצון ורץ. הארץ רצה לעשות רצון ה', לכן היא מקבלת את מרותו של האדם. אפשר לומר שהמטרה של כל העולם, האדם והארץ, היא להוציא לפועל את רצון ה', לכן לאדם יש את הכישרון, את הפוטנציאל, להגשים את מה שרוצה ה'.

כמו אדם הראשון, אל לנו לשכוח את המטרה הזאת. האדם, אנחנו, צריכים תמיד לחפש מה רוצה ה', ולא לדאוג רק למה שאנחנו רוצים. המשפט "ככה, אני רוצה לעשות מה שבא לי" הוא משפט אבסורדי לחלוטין ובמקום לשאול את עצמנו כל הזמן מה אנחנו רוצים, או מה לבקש מה' כדי שרצוננו יתמלא, עדיף יותר לבקש מהקב"ה שנמלא את רצונו. "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו". עלינו לבטל את רצוננו ולהתעסק רק עם הרצון של הבורא. כאשר אנחנו מבטלים את עצמנו, מלך העולם מרים אותנו. אפשר לחלק את המילה 'ביטול' ככה:   'בי-טול'. טול מהשורש ליטול, לקחת, להרים. לבטל את רצוננו, זה גם לקחת לעצמנו.

רק לעם היהודי יש את היכולת והסגולה לבצע את התוכנית האלוהית. "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם". כדי לבצע את המשימה, ה' נתן לאדם את כוח הדמיון. הרי האדם מוגבל בשכלו וכדי לתפוס את העולם של ה', של האין סוף, מושרש בו הכישרון של הדמיון (אדם = אדמה, אני אדמיין).

הרב סלנטר כתב: "אדם חופשי בדמיונו ואסור במושכלו". לדמיון יש כוח הרבה יותר גדול מהשכל. האדם לא נקרא על שם שכלו, אלא על שם דמיונו. כדי להפעיל את הדמיון בצורה טובה, רצוי לדומם את השכל. כל השיטות של דמיון מודרך מתחילות בשלב של הרפיה, של שקט פנימי.

יש מקום לטעון כאן שהדמיון לא תמיד מתעסק עם דברים עליונים, אלא דווקא עם דברים מאוד נמוכים. הרב קוק זצוק"ל מבדיל בין הדמיון התחתון לדמיון העליון. אומר הרב שאשת פוטיפר היתה הסמל של הדמיון התחתון. להבדיל, יוסף הצדיק הוא הדמות של הדמיון העליון. ברגע הפיתוי, הוא לא הסתמך על שכלו שלו, אלא הפעיל את הדמיון העליון שלו. באותו רגע הוא ראה את דיוקנו של יעקב אבינו. הכח של הדמות של אבא שלו הצליח לנצח את היצר שלו.

אם אנחנו רוצים לנצח במלחמה עם החלק הנחות שיש בנו כמו היצר, הדאגות, הפחדים וכל מיני הזיות, עלינו לחזות דמיון עליון חזק. למשל לדמיין שאנחנו הרווחנו במפעל הפיס ברגע שאנחנו התחלנו להאמין בריבון העולם!
הרב מסכם ואומר שהדמיון העליון תמיד מנצח, אם מפעילים אותו נכון ובעקשנות.

הנה ראינו את המשמעות של האדם בעולם. לעשות רצון ה' ובשביל זה יש צורך להדריך את הדמיון בדרך חיובית ותורנית.