תורה ורפואה לפרשות ויקהל-פקודי: הטיפול בשעמום

הבה נפתח את הלקח הזה מבחינת רפואית. אנחנו לא נדבר רק על מחלה של יחידים, אלא על מחלה של חברה שלמה. תחילה כמה נתונים מעניינים שמבטאים את תחושת השעמום של רוב האנשים:

– מספר מקרי הגירושין הולך ומתגבר. בניו יורק כ-70% מהזוגות הנשואים צפויים להתגרש. בצרפת, משהו כמה 40-60 אחוזים ובישראל כ-18% השנה. יש לציין שברוך ה', מספר מקרי הגירושין בישראל, בהשוואה לשאר העולם, נמוך מאד יחסית, אם כי הוא הוכפל מאז שנות ה-70. מעבר לכך, שומעים חדשות לבקרים על אנשים בגילאי 40-50 שפתאום מתגרשים מכיוון שהם רוצים להתרגש מחדש, במקום להתרגש ממה שיש להם כבר בביתם.

– צעירים מתמכרים יותר ויותר לחומרים מסוכנים, כי החיים משעממים עבורם והם רוצים לחוש ריגוש.

– יש יותר התאבדויות במדינות עשירות כמו נורבגיה מאשר במדינות העניות של אפריקה, כי באפריקה צריך להיאבק יום יום כדי לחיות. אין זמן לחשוב על שעמום ואין זמן להשתעמם.

– המחלה הנפוצה בעולם אינה איידס או שחפת אלא… הדיכאון. כן, לפי הנתונים של ארגון הבריאות העולמי כ-10% עד 20% של אוכלוסיית העולם חולה בכך. וכמובן, חוסר משמעות לחיים ושעמום הם גורמים משמעותיים לדכאון.

עכשיו… איך מתגוננים מפני המחלה הזו, השעמום? התשובה פשוטה – ע"י התפעלות!
איבדנו את התחושה של ההתפעלות. זה לא באופנה יותר. אם מישהו יעיז להגיד שהוא מתפעל כל יום מהיותו בארץ הקודש; שהוא מתלהב לפגוש יהודים מכל העולם; שהוא גאה להיות חייל בצה"ל – הצבא שחלמנו עליו במשך אלפיים שנה, בטח שיגידו שהוא איש תמים שלא קשור למציאות. שלא לדבר על "הוא חי בסרט". ה"בון טון" העכשווי הוא לקטר על ארץ ישראל, להגיד שאין יותר עם קדוש (שמעתי את זה השבוע בגלי צה"ל) או לטעון שאי אפשר לאהוב כל הזמן אך ורק את אשתו!

גם להתלונן על הקב"ה זה IN. מתלוננים שהוא עזב אותנו, אין צדק אלוקי, התורה היא אוסף של סיפורים לילדים בלבד, איפה הוא היה בשואה, וכו'… 

איבדנו את היכולת להתפעל כי המדע אומר שהכול מקרי, לכן אין מקום להתפעל. אבל כאשר יודעים שהכל נוצר ע"י ה', יכולים להתעלף, כמו החפץ חיים, שכאשר הוא היה מתבונן על פרח יותר משתי דקות, היה מאבד את הכרתו מרוב התבוננות והתפעלות על היצירה האלוקית.

לא חסרים דברים בעולם שיכולים להתפעל מהם בכל שנייה ושנייה. אפילו אם אתה לא מרגיש את הניסים המרובים שיש כאן ועכשיו, אותם הניסים מתקיימים. צריך רק להתפעל מהם.

התפעלות מבקשת מאיתנו אך ורק שינוי בזווית הראיה שלנו. הרי, העולם הזה מלא אנרגיות אדירות, שהם ביטוי של נוכחות השכינה בעולם הזה. האנרגיה הזאת היא השכינה, הפועלת רק למעננו בעצם. העולם הוא שפע של אנרגיות, אהבה, חסד, אור רוחני, שהרבה פעמים מכוסים מהעין. כי העולם הוא המקום שבו, לכאורה, הקב"ה מעלים את עצמו (עולם משורש נעלם). הוא לא נראה, הוא נסתר, הוא טבוע בטבע, כי רצונו הוא שנחפש אותו. 

העולם הוא פשוט משחק ב'מחבואים'. הטבע, בעצם, מסתיר את הבורא, ונותן לנו הרגשה של טבעיות ומקריות. לא נראה לנו שיש השגחה כל שהיא בעולם הזה. הכל לכאורה מתנהל לבד, ע"י חוקים אנונימיים וסתמיים (זה מה שאומר המדע כמובן). גם לא נראה לנו שיש צדק ברור ביקום.

אבל האמת, מסבירה לנו היהדות, היא שהשפע נמצא בכל מקום. אלא שאנחנו לא תמיד מרגישים אותו. להפך, רוב הזמן אנחנו מתלוננים על מה שחסר לנו, והאנושות רחוקה מהרגשה של שלמות.

איך מסבירים את התסכול הזה? אומנם יש שפע, אבל רק מי שמודע לו מרגיש אותו. כי ההסתכלות על העולם, תלויה רק בכלים של המקבל! 

ה' אמר למשה: אהיה אשר אהיה – אהיה אשר אהיה… בשבילך. הכוונה של ה', היא להגיד לנו שהוא יהיה מה שהוא יהיה… בשבילנו, לפי הבחירה שלנו. אם אדם לא רוצה להרגיש את ה' בעולם הזה, הוא יכול שלא לחוש אותו כל חייו. כלי הקיבול של אותו אדם לקדושה, נסתם ואינו מסוגל לקבל פני שכינה. זה פשע!

אם אדם רוצה 100% של שיתוף פעולה עם הקב"ה, הוא ירגיש כל הזמן בשפע. כלי הקיבול שלו (הנשמה שלו), פתוח והוא מקבל אין סוף אהבה וחסד. 

אנחנו בוחרים בכל רגע: או מקבלים שפע, או עושים פשע!

כל הדברים הכאילו שגרתיים, הם בעצם מתנות עצומות שנתנו לנו. ולמה אנחנו לא מרגישים אותם כדברים יוצאים מן הכלל? כי אנחנו לא מתפעלים יותר מהחיים עצמם!

המסקנה היא שאם רוצים להיות בשמחה תמיד, רצוי להיות בהתפעלות מתמדת, כי בכל רגע יש שפע של ניסים, נפלאות, ומתנות.

כמעט כולנו קמים בבוקר וחושבים – מה הבעיות שיפלו על הראש שלי היום?
רצוי לשנות את הגישה הזאת, ולשאול את עצמנו: איפה הניסים והמתנות שיקרו לי היום?

השפע זה להיות ער לניסים שעושה לנו ה' בכול שניה ולכול המתנות שהוא נותן לנו כל הזמן. אין מקום, אין רגע, בלי ניסים ללא גבול!

אפשר להתבונן על החיים בצורה כזאת ולשמוח מכל רגע.

לפני כמה חודשים, למשל, הלכתי למרפאת עיניים ואמרתי לעצמי, שאני מחויב להתפעל גם עכשיו, בחדר ההמתנה האפור בקופת חולים. ואז, הבנתי שיש לי המתנה ארוכה שהביאה איתה מתנה גדולה (עד אז, לא שמתי לב לקשר בין מתנה והמתנה!). אתם בטח תוהים, מה יכול להיות שמח כאן? פשוט, זה היה רגע מצוין כדי לפנות לקב"ה, לדבר איתו, וזו מתנה גדולה! ככה יכולתי  לבקש ממנו שהרופא יהיה במצב רוח טוב, שהוא יבשר לי בשורות טובות ואם לא, שהקב"ה ייתן לי את הכוח לעמוד בזה. מזמן לא היה לי רגע כל כך שמח במקום כל כך מדכא! מצאתי בתוכי, ולא מחוצה לי, סיבות להתפעל ולשמוח! בפעם הבא שאתם צריכים להמתין, תנצלו את הרגע הזה, של ההמתנה ותהפכו אותה למתנה.

הרב קוק זצ"ל כתב (שמונה קבצים, קובץ ג' סעיף נא'): "המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכלתו של האדם, ממה שהוא חוץ להוייתו, וחוץ לרצונו, מחשבת פגול הוא, רשעות וסכלות היא מרופדת. והיא מעוררת את כל התכונות השפלות וכל המדות הרעות שביסוד הרשעה, שכחת ד' וטובו, אורו וישעו, חכמתו חסדו וגבורתו. על כן ישרי לב שמחים תמיד, שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב".

ולישרי לב – שמחה.