תורה ורפואה לבין המצרים: חשיבות הציפייה החיובית בהווה ובעתיד

המשך למאמר קודם: בין המיצרים וגאולה: הציפייה לגאולה – חלק ראשון

מאמר זה הינו המשך למאמר קודם על דברי התורה של הרב חרל"פ על הציפייה לגאולה במימד הכללי-לאומי. נרחיב כעת את הרעיון, לציפייה לגאולה הפרטית שלנו והשפעתה על הרפואה של יחיד.

אומרת הגמרא במסכת שבת (לא', י'): "אמר ר"ל: בשעה שמכניסין את האדם לדין (אחרי מותו) אומרים לו:

נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? ציפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?".

מה זה "ציפית לישועה"?
לצפות למשהו זה גם לדמיין אותו. אבל יכולה להיות ציפייה למשהו רע, ואז אנחנו רק חושבים שיקרו דברים לא טובים, שלא נצליח, שאין לנו מזל, שהעולם הוא בלגן אחד שלם, וכו' וכו'.

אבל יש גם אפשרות של ציפייה לטובה ואז אנחנו מתחזקים בראייה אופטימית של העתיד, של העולם כולו וחושבים מחשבות חיוביות. הודות לדמיון שלנו אנחנו יכולים להכניס רוח של תקווה בתוכנו.

איך הצליחו אבותינו להגיע לרמה רוחנית כל כך גבוהה?
הם תמיד ראו עין בעין עם הקב"ה את כל ההווה והעתיד שלהם, עד כדי כך שאפילו על הבעיות שלהם, הם התבוננו בעין של ה'. אפשר לכתוב את המילה 'בעיה' כמו 'בעין יה'. יה הוא אחד משמותיו של ריבון העולם, לכן אפשר גם להקיש שבמקום להתייאש צריך לראות את הסיבה של ייאוש בעין ה', בעין הטובה של ה'.

הכח של יצר הרע הוא לביים בדמיון שלנו תמונות ומחזות שליליות של פחד וחרדה. אי אפשר להלחם בכוח הדמיון השלילי רק בניסיון שכלי ולהכחיש את החרדות עם מילים כמו: "יהיה בסדר, שטויות כל זה, אל תדאג!". דווקא כאשר אנחנו אומרים למישהו לא לדאוג, הוא יהיה הכי מודאג, כי השכל אינו יכול לנצח את הכח העצום של הדמיון. בין רעיון לדמיון – הדמיון תמיד ינצח, ואם הרעיון לא נתמך בדמיון הוא לא יתפתח. רק דמיונות חיוביים ושמחים בהתמדה, יאפשרו לנו לנצח.

הדמיון הוא כלי שנתן לנו ה', וכמו כל כלי, יש לנו בחירה חופשית להשתמש בו בצורה טובה או רעה. צריך להבין שהדמיון הוא לא רק כלי למחשבה, אלא גם כן כלי לשינוי בתוכנו ובסביבתנו.

המילה 'אדם' מרמזת על מהותו של האדם. אחד מהשורשים של המילה 'אדם', הוא דמיון, כמו "אדמה לעליון" (ישעיהו יד', יד'). מילת 'אדם', היא גם מהשורש אדמה, דומם. אדם ע"י הדמיון שלו יכול להגיע לשמים או להיות רק דומם כמו אדמה.

למי שטוען אולי שאי אפשר לשנות את הדמיון, או המחשבות, ענה כבר רבי ישראל סלנטר באיגרת המוסר: "הכוח של הדמיון הוא ללא גבול ומי שלא יודע את זה לא יודע שהוא מסוגל לשלוט על הדמיון שלו".

אפילו האמונה היא מוגבלת אם לא משתמשים בדמיון! אמר רבי נחמן מברסלב: "עיקר האמונה בכוח הדמיון כי במה שהשכל מבין אין שייך אמונה".

חלק מהרופאים הבינו את הכח הזה ובנו שיטה של 'דמיון מודרך'. במקום להיות מובלים ע"י דמיון פרוע, אפשר להדריך את הדמיון שלנו ע"י בחירה חופשית והתמדה. חשוב להבין, שכמו כל דבר רע, הדמיון השלילי מתמיד בכוח עצמי להדהד במוחנו, וכמו כל דבר טוב, הדמיון החיובי דורש בחירה, השתדלות, מאמץ, ובעיקר התמדה ועקשנות. כל הזמן, אבל כל הזמן, מהבוקר עד הערב עלינו לשנן בתוכנו תמונות חיוביות, ולאט לאט, החיובי יתגבר על השלילי. אין 'זבנג וגמרנו', רק עקשנות ועוד פעם עקשנות. דרך אגב, ההיפנוזה הרפואית (שהיא פשוט דמיון מודרך ע"י מישהו חיצוני) משתמשת בשינון חוזר ומתמיד של מילים ותמונות. וכידוע תמונה טובה מאלף מילים.

בעצם, זה הכוח של הציפייה. ציפייה היא מעין הסתכלות עמוקה, שמעוררת בנו התרגשות ורצון לפעול. בגלל זה אחת מהשאלות שנישאל בעולם הבא היא "האם ציפית לישועה?". אם לא, חבל על הזמן, לא יכולת להגיע לאמונה אמיתית ולשמחה אמיתית.

אני נוטה להוסיף שאנחנו צריכים להקדים את השאלה הזאת, ולשאול עצמנו "האם צפית בישועה". יתכן שהגמרא, שנכתבה בזמן הגלות, לא הייתה יכולה לכתוב על הגאולה בהווה, אלא רק בעתיד. אבל כבר היום ניתן לצפות בישועה-גאולה המתרגשת עלינו.

המצב דומה ליהודי שנדרש לראות את הגאולה ברחובות פריס או נו יורק. כאשר הוא יוצא מבית הכנסת שלו, הוא רואה רק גויים, טומאה וחיים חומריים. להבדיל, יהודי הגר בישראל לא צריך לחכות לגאולה, כי כל מה שהוא רואה… זו הגאולה בהתפתחותה המפוארת. כאשר אנחנו רואים יהודים ברחובות ישראל שהגיעו מכל קצווי תבל, או ילדים רצים וצוחקים, או עצים פורחים, או חיילים, או דתיים מכל הסוגים שמסתובבים חופשיים עם כיפות על ראשם, השאלה שאנחנו צריכים לשואל את עצמנו היא באמת "האם צפית בישועה, בגאולה"? האם אתה נרגש שאתה רואה את תקומת עם ישראל בארץ ישראל בכל רגע במו עיניך? האם אתה מבין שאתה כבר בישועה ושאתה חלק מהגאולה? אנחנו לא רואים את ישראל, אנחנו צופים ביד ה' שמושיע, גואל ובונה איתנו את הארץ שלו, את הארץ שלנו כמו שהופיע כבר בתורה ובנביאים. הציפייה הזאת צריכה להיות מושתלת בעצמנו בכל רגע וזמן, גם כאשר אנחנו מחכים בתור בחנויות, או שאנחנו תקועים בפקקים, או כאשר יוצאים למילואים.

כן הצפייה הזאת, האופטימיות הזאת היא שנותנת לנו שמחה וסיפוק וכמובן בריאות.

אז נוכל לענות, כאשר יבאו הזמן: "כן, ריבונו של עולם, לא רק שציפיתי לישועה, לגאולה, אלא שהודות לך, הייתי וחייתי בגאולה, נס שגרם לי לחיות באושר גדול".

עוד מילה. גם בחיים הפרטיים שלנו, אנחנו חייבים לראות את הגאולה. אפשר לחשוב שהכל קשה ואז באמת הכל יהיה קשה. אושאפשר לצפות בצורה חיובית בכל מצב בחיינו, ובע"ה ככה הכול יצא חיובי.

בפעם הבאה שאתם מפחדים ממשהו, אפילו ממשהו קטן, כמו פגישה עם הבוס שלכם, או בעיות של שלום בית, או בעיות של בריאות – קחו קצת זמן, ותדמיינו בצורה חיובית את העתיד הקרוב. עם התמדה של כמה ימים, הישועה תופיע, אם ירצה ה' כמובן. כאשר יש לכם רק דמיונות שחורים, תשאלו את עצמכם: "האם צפית לישועה האישית שלך?". ה' בעצמו מבקש מכם לשנות את החושך לישועה ולהצלחה.

בנוסף, לא צריך רק לצפות בעתיד שלכם, אלא לראות שהישועה כבר כאן, אבל פשוט לא ראיתם אותה, לא צפיתם בה. בימינו יהודי מאמין שגר בארץ ישראל, נמצא כבר בישועה. צריך רק לפקוח את העיניים.

הצופה בישועה.

כתיבת תגובה לבטל