בלק | איך שומרים על השפיות בחוץ לארץ?

אנחנו מגיעים לחופשת הקיץ, וכרגיל הישראלים ייסעו בהמוניהם לחו"ל, כולל דתיים רבים, כאלה עם סיבות מקובלות וכאלה סתם כדי לשוטט ולטייל בארצות הגויים. אני בעצמי נסעתי מספר פעמים לחו"ל, על מנת לבקר את הוריי שהיו חולים, ואני יודע בעצמי שיהודי יכול ממש להשתגע בחו"ל, לכן חשבתי לנכון לכתוב כמה מילים על "סכנת השגעון" בארצות הנכר.

הדברים קשורים גם לפרשת השבוע. בלעם רוצה לקלל את עם ישראל. אל לנו לשכוח שהוא הבן של לבן בן בתואל שאומר ליעקב אחרי שהוא רדף אחריו והשיג אותו: "בנותיך בנותיי, בניך בניי". במילים אחרות לבן אומר ליעקב שהם משפחה אחת ושזה מצוין להתמזג ולהתבולל. נוסף לכך יודע לבן, שכל מה שהוא נוגע בו, כולל נכדיו, יהפוך לטמא. ויעקב מגיב נכון ובורח ממנו כדי לא להיטמא ע"י הגוי הזה.

בחו"ל היהודי נמצא במצב דומה, הוא עלול לשקוע בטומאה ולאט לאט, הוא יכול לאבד את הקשר עם הקב"ה. בחו"ל הישראלי נמצא בהלם. פתאום הוא רואה עולם מלא גויים, מלא חומריות ופיתויים וכל הגויים האלה נראים מרוצים מהעולם שלהם. לעומת זאת, בארץ ישראל, הכל מזכיר לישראלי שהוא יהודי. יש בתי כנסיות בכל מקום, מדברים בלשון הקודש ובכל חנויות מזון (כמעט) הכל כשר. בעולם, הגויים מרגישים כאילו שה' נעלם, חס וחלילה.

בעצם, זה לא רק החומריות והמתירנות שמשגעים ומבלבלים את הישראלי, זה גם חוסר הקשר עם היהדות והיהודים. אני עוד זוכר כאשר ראיתי ברחוב בחו"ל מישהו בדמות יהודי, עם זקן וכובע קסקט במקום כיפה, בגלל הפחד מאנטישמים. עברנו אחד ליד השני. בלי מילה, הסתכלנו אחד על השני ויכולתי לראות ניצוץ בתוך עיניו. שני בנים של השבט היהודי, נפגשו והכירו כל אחד בשני בים של גויים. יותר מאוחר, כשנכנסתי לבית הכנסת המקומי וראיתי סידורים כמו בארץ, יהודים עם טלית תפילין, הרגשתי תחושה של שמחה ורווחה. כאן, בין הקירות האלה, אני אצלי, במשפחה שלי.

הבעיה היא, שברגע שעוזבים את הבית כנסת, הטומאה שוב נופלת על היהודי, בעיקר בשבתות. לבן, בלעם ובלק רוצים למשוך את אותו יהודי ברשתות הטומאה וצריך להילחם חזק, עם עצמנו, כדי לא להשתגע. ושם בחו"ל מבינים ממש את המשמעות של הפסוק "הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב".

בעל 'העמק דבר' אומר שכל עוד העם שלנו יודע להישאר לבד, הוא ישכון בביטחון, אבל ברגע שהוא ירצה להיות כמו כל הגויים, הוא יאבד את הביטחון ואת השלווה שלו.

לפעמים, קורה שיהודים או ישראלים נדבקים בשיגעון הזה, להיות כמו כל העמים ומאבדים בתוך כך את זהותם.

המקום שלנו יכול להיות אך רק בארץ. הבעיה היא שלפעמים שוכחים כל מה שמביא לנו את הארץ הזו: לחיות בין יהודים, לצאת עם כיפה על הראש בלי פחד, לעשות את השבת בקדושה ואפילו, פשוט ללכת לבית הכנסת שנמצא על ידינו.

תודה לה' שעשנו יהודים שחיים בארץ ישראל! "מי כמוך ישראל גוי אחד בארץ " – בארץ שלו.