פרשת ויגש: חילונים? חרדים? אחים! יוסף ארוון, ה׳ בטבת ה׳תשע״גפברואר 27, 2016 הפרשה שלנו מתארת את המתח העצום בין יוסף לשאר השבטים, עד שכמעט פורץ עימות בין האחים. ההפטרה השייכת לפרשת השבוע, מתוך ספר יחזקאל (פרק לז') מזכירה לנו שבמהלך ההיסטוריה, העם היה מחולק לשני גויים ולשתי ממלכות. בעצם, בכל התקופות התקיימו מריבות בין היהודים שהגיעו לפעמים למלחמת אחים כמו בזמן של ממלכות יהודה וישראל. בימינו, לצערנו, המתח ממשיך להתקיים בין דתיים ללא דתיים, ובין חלק מהאורתודוקסים לציוניים הדתיים. האם לא למדנו מספיק מהעבר הכואב? ולמה כל קבוצה חושבת שרק היא הצודקת? נחזור לפרשתנו בכדי להבין את עיקר המסר שלה: האמת היא שיש שוני גדול בין יוסף ובין יהודה, אבל בשום פנים ואופן אסור לפסול חלק מהעם. יוסף ויהודה, ובימינו הדתיים והלא דתיים, אינם אויבים, אלא משלימים אחד את השני, כדי ליצור את משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. יוסף הוא איש מעשי, הוא מסמל את כוח הבנייה לא רק של העם שלנו, אלא של העולם כולו. אכן הוא מתגלה כאקונומיסט מעולה, כאיש ניהול יעיל וכפוליטיקאי חכם. הכוח הזה, הוא לא כוח חדש בעם שלנו. גם אבותינו ידעו להתמודד עם העולם החומרי, שנתן לנו ה' על מנת להשלים אותו. הרי אברהם מופיע כציוני הראשון עלי אדמות. הוא עזב את ארצו ואת בית המדרש שלו בחרן על מנת לרשת את הארץ לפי רצון ה'. הוא לא הסתפק רק בתפילה או בכוונות עמוקות של מקובל. הוא עשה ממש. הלך לרכוש את הארץ דרך הרגליים ועבר בכל חלקיה. הוא פתח בארות, כי בלי מים אין חקלאות. וכמובן הוא מתגלה, כשיש צורך, כמצביא גאוני ואמיץ במיוחד. הוא מצליח להניס ארבעה מלכים אדירים, בפשיטה מלאת עוז, כשהוא בסך הכול מהווה כוח קטן מאוד של, אולי, כמה מאות מחניכיו לכל היותר. מעשה אבות סימן לבנים, ורק כך ניתן להבין את הנס שבהקמת צה"ל כמה אלפי שנה לאחר מכן. אברהם היה בעצם הרמטכ"ל הראשון של צבא הגנה לישראל. יצחק הוא המתנחל בארץ ומסרב לעזוב אותה. הוא יהיה החקלאי הראשון של העם היהודי. בפרק כו' כתוב: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי-גָדַל מְאֹד. וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. וְכָל-הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר". הפסוקים הללו מציגים לנו מתנחל שמוציא מאדמה קשה, אפילו בשנה שחומה, יבול בלתי יאומן, למרות התנגדות פראית של פלשתינאים, שמעדיפים למות מצמא מאשר לאפשר ליצחק להוציא מים מהבארות. ראה רש"י במקום: "בארץ ההיא – אע"פ שאינה חשובה כארץ ישראל עצמה (יצחק היה, אז, בגרר, שלפי כל הפרשנים היא חבל עזה) כארץ שבעת הגוים (ב"ר) בשנה ההיא – אע"פ שאינה כתקנה שהייתה שנת רעבון (ב"ר) בארץ ההיא בשנה ההיא – שניהם למה לומר שהארץ קשה והשנה קשה".שוב, מעשה אבות סימן לבנים, ורק כך אפשר להסביר את הנס של החקלאות הישראלית בימינו! באשר ליעקב, מסתבר שהוא לא סתם איש יושב אוהלים, לא רק אברך חיוור וחלש, אלא אדם שיכניע את שטנו של עשיו הרשע, בתוך מאבק עצום, שממנו הוא יצא צולע, פצוע מלחמה. הוא מתגלה כאיש מלא כוח כאשר "ויגל את האבן מעל פי הבאר", חז"ל אומרים שהוא הוריד את האבן הכבדה הזאת כמו פקק של בקבוק. הוא יתגלה כרועה צאן גאוני, כנראה הגדול בעולם, כאשר הכבשים והעזים יתרבו בצורה ניסית, לפי רצונו. נוסף לכך, הוא יזם לשפר את הגזע של הצאן, בצורה מדויקת להפליא. כנראה שהוא כבר ידע את החוקים של מנדל המדען הגנטיקאי המפורסם (ויהודי כמובן). כשהוא מגיע לארץ, הוא לא עושה זאת בסתר אלא בצורה גלויה, כאשר מלבד התפילה והדורון לעשיו, הוא גם מתכונן למלחמה. אחרי הנקמה בשכם ע"י לוי ושמעון, הוא בעצמו ילחם באויבים שלו בקשתו ובחרבו. הוא יחזיר את כוח ההרתעה לשבט שלו כאשר כל העוינים אותו, נכנסו לחרדה ולא העזו לרדוף אותו כמו שכתוב: "ויהי חיתת אלוהים אל הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" (לה', ה').מזרעו של יוסף יצאו אחר כך המלכים הראשונים והאמיצים יהושע ושאול שילחמו כל חייהם למען ישראל בחוכמה ובעוז. נגיע עכשיו לדמותו של יהודה. הוא הסמל של הכוח הרוחני. הדבר הראשון שהוא עושה כאשר הוא נוסע בחזרה למצרים, זה לא לדאוג למגורים יפים או לג'ובים יוקרתיים, אלא הוא בא לבנות בית מדרש על מנת להמשיך, ללא הפסק, את לימוד התורה, כפי שכתוב: "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף, להורות לפניו גשנה ויבאו ארץ גושן" (מו', כח'). גשנה בגימטרייה שווה 358 שהוא גם כן הגימטרייה של משיח. יהודה ויוסף יפגשו בגושן. יוסף ויהודה הם לא רק שני אנשים, אלא הם מסמלים כוחות שתמיד היו ויהיו בעולם היהודי, ושצריכים להשלים האחד את השני. הבעיה היא שהם לא רוצים להכיר האחד בשני. לפעמים זה יהודה שלא רוצה להכיר ביוסף כמו שכתוב בפרשת מקץ: "ויכר יוסף את אחיו, והם לא הכרהו" (מב', ח'). כבר מההתחלה האחים של יוסף הסתכלו רק על החיצוניות של יוסף ולא בפנים הקדושות שלו. הם ראו בו רק, איזה play boy, שלא נראה להם בכלל. אבל האמת היא שיוסף הוא מצד הנסתר. הוא צדיק, אבל נסתר. אף אחד לא מודע לקידוש ה' שהוא עושה בתוך ביתו של פוטיפר, כאשר הוא מתגבר על יצרו. יהודה, להבדיל, הוא מצד הגלוי. כאשר הוא מודה על הטעות שלו עם תמר, הוא עושה את זה בפרהסיה, לפני כל הנכבדים של האזור. הוא מסמל את קידוש ה' בגלוי. יותר מאוחר בן בנו, נחשון, גם הוא יעשה קידוש השם בגלוי, כאשר לעיני כל ישראל הוא יקפוץ ראשון לים. יהודה צריך ללמוד להסתכל על יוסף מבפנים ולא מבחוץ. וכאן, אפילו צדיקים גמורים יכולים לטעות ולחשוב שיוסף הוא בן אדם שטחי, שלא שייך למשפחה. עליו להפנים שכמו בימינו, יש יהודים, שלא לבושים בשחור עם שטריימל, אבל הם יכולים להיות צדיקים גמורים בפנים. יש יהודים, שלא נותנים, אולי, מספיק חשיבות לסימנים החיצונים של הדת, אבל בפנים הם יותר צדיקים מהרבה חרדים. הרי לצערנו, לא אחת יוצא לנו לראות את הקדושה שלהם, כאשר הם מוכנים להקריב את עצמם לכלל ישראל, בכל רגע שצה"ל קורא להם. אבל קיימת גם אצל יוסף, בעיה הפוכה, כמו שכתוב בפרשה קודמת: " וירא יוסף את אחיו ויכירם והתנכר אליהם וידבר אתם קשות…מב', ז'). לפעמים, הציונות התנכרה לדתיים בארץ, ואפילו פעלו נגדם. יש רגעים שאפילו יוסף משתגע והורס במו ידיים את מה שהוא בנה כמו שראינו בגוש קטיף, או בחברון. כי יוסף יותר מדי מעורב עם הגויים ודואג להם יותר משהוא דואג לעמו. אנחנו רואים שיוסף ויהודה, חייבים לשתף פעולה ולקבל שהאחד משלים את השני. הציונים הלא דתיים צריכים להבין שבלי הדת שנשמרה בקפדנות ע"י בני יהודה, לא יהיה לנו כוח רוחני. ויהודה, הדתיים האנטי- ציוניים, צריכים להבין שבלי כוחות ההשתדלות והבנייה של יוסף, הם לא יוכלו לשמור ולפתח את ארץ הקודש. כאשר יוסף ויהודה ילמדו לחבק אחד את השני אז יוכל להתגשם מה שכתוב בהפטרה: "וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד-עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם". פרשת שבוע ויגשפרשת שבוע