פרשת השבוע כי-תצא: כי תצא למלחמה… עם עצמך!

כתוב בתחילת הפרשה:

"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת-תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה"

חז"ל אומרים שהאדם, מהרגע שיצא לאור העולם נמצא במלחמה ביצר הרע. האדם צונח מעולם שכולו טוב לעולם של מאבקים. רש"י אומר במקום: "לא דיברה התורה אלא כנגד היצר הרע". ככה רצה הקב"ה, לכן הוא ברא את האדם, עם שני כוחות הנוגדים זה את זה כבר מההתחלה.

עניין זה מתואר היטב בפרשת "בראשית", ברגע בריאת האדם (בראשית, א', כו'): "וַיאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ…" ובפסוק ה' בפרק ו': "וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם". קשה מאוד להבין מה אומרת כאן התורה. מצד אחד ה' אומר שהאדם ייעשה בצלמו כדמותו, וזה כמובן מצוין. כאילו האדם הוא העתק מוקטן של הקב"ה! אבל מצד שני, נאמר אחר כך שלאדם יש רק מחשבות על פי היצר הרע כל היום. אז מי האדם הזה? מישהו טוב או רע?

בעצם, ה' ברא את האדם עם שני  כוחות, אחד חיובי כדי להידמות לה' ואחד שלילי, "יצר מחשבות רע". בתהלים  לט, ו כתוב: "אחור וקדם צרתני". חז"ל מסבירים שהאדם נברא עם שני כוחות אחד שמקדם את האדם, ואחד שמחזיר אותו לאחור. כאילו מכונית עם שני הילוכים – אחד קדימה ואחד אחורה.
מה מתכוונת התורה במילה 'רע'? האם האדם פושע מלידה? לא, ביהדות הפירוש של 'רע', הוא "לא מציאותי, זמני, שקר", כאשר 'טוב' הוא אמת, נצח וקודש. כאשר אומרים שאצל הילדים קטנים יש רק יצר הרע, לא מתכוונים כמובן שהם רעים, אלא הם רק אגואיסטים וחיים בעולם של דמיונות.

האדם הוא לא רע, להפך, ה' אומר בסוף פרשת בראשית, שהאדם הוא טוב מאוד: "וַיַּרְא אֱלהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאדֹ". אותיות מאד = אדם.

כל הסגולה של האדם היא בגלל היצר הרע! כל ערכו, נמצא במלחמה פנימית נגד עצמו!

נתקדם עוד קצת בהבנה של היצר הרע. בגמרא כתוב: "בכל יום ויום, יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש להמיתו, ואם לא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". כל הדתות מלבד היהדות טוענות שהיצר הרע נוצר על מנת לעשות רע לזולת. היהדות מבינה את המהות של היצר הרע בצורה אחרת, שהוא לעשות רע… לעצמנו. הרי כתוב "להמיתו" ולא להמית!

היצר הרע רוצה להמיתנו, הוא מלאך המוות שלנו! הוא עושה לנו את המוות כל יום ויום! 

אצל החיות אין יצר הרע, כי הן לא פוגעות בעצמם. היצר הרע, אינו מיועד לעשות רע לאחרים. רק אחרי שהוא פוגע באדם, אותו אדם הופך להיות רע. למשל אם היצר הרע מצליח לגרום לאדם לשנאה עצמית, אותו אדם ישנא גם את האחרים. בגלל זה כתוב: "ואהבת לרעך כמוך". כמוך, כי לא תוכל לאהוב מישהו אחר אם אתה לא אוהב את עצמך.

הנחש האמיתי לא נמצא בחוץ. מאז החטא הראשון, השקר נכנס לדמיוננו, והכניס בראשנו בלבול ושקר. היצר הרע, הנחש, מנחש תמיד דברים מזוייפים.

עכשיו ננסה לראות מה המיוחד ביצר הרע היהודי. היצר הרע המיוחד ביהודים הוא – השנאה העצמית במיטבה!
אם היצר הרע הוא בעיקר לעשות רע לעצמנו, התלמוד ממשיך ואומר… שאין יצר הרע אצל הגויים. הם מסוגלים לעשות רע לאחרים, אבל הם לא מחפשים לפגוע בעצמם (כמו החיות).

ננסה לחשוב מה יקרה אם טיל קאסם פלסטיני ייפול על ניו יורק! האמריקנים לא יתחילו לדבר על "טפטוף" של טילים והם לא ירחמו על האויב, ולנסות להבין את "הזכויות הלגיטימיות" של העם הפלסטיני המסכן! הם לא ידברו על "קורבנות של השלום" ולא יגידו "שלום עושים עם אויבים", ואם "ארבע אמהות" יתחילו להפגין, הם מהר מאוד ימצאו את עצמן מאחורי סורג ובריח!

רק היהודי מסוגל לראות 'אישה יפת תואר' בתוך האויבים שלו.

ידוע היטב, שהאנטישמיות הכי מתוחכמת והרסנית נמצאת אצל היהודים ששונאים את עצמם. רק היהודים אינם מסוגלים לראות את הניסים של תחיית ישראל, של קיבוץ הגלויות, של נצח ישראל למרות כל המלחמות נגדנו. רק היהודים אינם מסוגלים לראות את הצדק במלחמות שלנו. רק היהודים אינם רואים את יד ה' בהיסטוריה. אבל למצוא סיבה לשנוא את העם שלהם, הם יודעים יותר טוב מהגויים!

אז איך נלחמים ביצר הרע?
א – לא לחכות, יש צורך בהתקפה מונעת.
כתבו חז"ל: "לעולם ירגיז אדם את היצר הטוב על יצר הרע" – כלומר, ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. להיות מודע לנוכחות של ה' כל הזמן, כדי לא לתת למחשבות רעות להיכנס בליבנו.
'חוכמה' = אותיות 'כחומה'. להעסיק את השכל שלנו עם מחשבות קדושות כל הזמן. להיזהר! אם השכל ריק, הוא חייב להתמלא במחשבות שיהיו רעות לרוב. הרי, ראינו בעבר שעל הפסוק "הבור ריק אין בו מים", כתב רש"י: "מים אין בו. אבל עקרבים ונחשים יש בו". אם הבור (השכל שלנו) ריק ללא תורה, בוודאות יכנסו כל מיני נחשים.
צריך לשנן כל הזמן את פסוקים כמו "שויתי ה' לנגדי תמיד", "הודו לה' כי טוב" ואמרות כמו "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" וכו'.

מיד אחרי העניין של 'אשת יפת תואר' בפרשתנו "ויצא", מדובר על בן סורר ומורה. חז"ל מסבירים שזה קורה לאדם שעשה את השטות הזאת, של לקחת שתי נשים לתוך ביתו, אחת שנואה ואחת אהובה. הבן שיוצא מהקשר עם אשת יפת תואר 'רק' לא שומע בקול אביו ובקול אמו בהתחלה, ואחר כך שותה, זולל וסובא. אז מה צריכם לעשות ההורים? "ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני העיר… ורגמהו… ומת ובערת הרע מקרבך…".

מה קרה? להרוג ילד כי הוא משתולל זה קצת מוגזם, לא? ההסבר הוא שאותו בן ילך ויתדרדר יותר ויותר, וחז"ל אמרו: "טוב יותר שהוא ימות חף מפשע, ולא אשם!". זה היה הסיפור של אבשלום בנו של דוד.

זה כלל גדול בחינוך, לא לחכות, להגיב מייד, לקללה הראשונה, או למילה הגסה הראשונה של הילד (אני לא מדבר על תינוק שסתם חוזר על מה שהוא שמע בגן הילדים, בלי להבין את הפרוש של אותן המילים). בימינו רוצים שהילד ירגיש חופשי… ואנחנו רואים למה גורמת החופשיות הזאת!

זה כך גם במדיניות של הממשלה. אם הממשלה היתה מגיבה מיד "לקסאם" הראשון שנפל על שדרות, לא היינו מגיעים למצב הקשה הקיים בימינו.

ב – צריך לדעת לשכנע את היצר, שהאושר לא נמצא רק בחומר, אלא גם כן ברוח.
כתוב: "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת-תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה".
היצר הרע מחפש רק עונג. לפעמים, במקום להילחם בצורה פרונטאלית נגדו, יותר קל לקחת אותו בשבי ולשכנע אותו שהעונג יכול להימצא בתחום הרוחני. היצר הרע, יכול לרצות מה שרוצה היצר הטוב, אם משכנעים אותו שהעונג נמצא גם בלימוד, בתפילה או במצוות. בשביל זה, אנחנו צריכים לשלב עונג עם עבודת ה'. הרי, זה מה שרוצה הקב"ה, שנעבוד אותו בעונג ושמחה. בתהלים, מזמור  ל'ז, כתוב: "והתענג על ה' ויתן לך משאלות ליבך". עם קצת רגש והתבוננות (אקסטאזה בל"ז ), אפשר ממש ליהנות מהתפילה למשל.

עמלק בא לקרר את עם ישראל בקיום המצוות, ולכן אדם שרוצה לקיים את המצווה 'למחות את זכר עמלק' יקיים את המצוות בשמחה ובטוב לבב.