פרשת בא: מהותו של פדיון בכור

בתחילת פרק יג', לאחר שהתורה תיארה בפרטי פרטים את סדר ליל פסח, ובכך הודיעה לנו שבעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים, מוצאת התורה לנכון לספר לנו, כך פתאום, על קדושת הבכור: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא".

מה חשיבות פדיון הבכור דווקא כאן? אין מקום מתאים יותר להכניס את הנושא הלכאורה משני הזה, כאשר אנחנו נמצאים באירוע מכונן כלכך – יציאת מצרים?
חז"ל' מסבירים לנו שדווקא לא מדובר בנושא זניח. עובדה שפרשיה זו היא אחת מארבע הפרשיות בתפילין שלנו. כידוע, התפילין שהיהודי מניח כל בוקר מכילות את הפרשיות 'שמע', 'ואהבת', 'קדש לי', 'והיה כי יביאך'.

דרך אגב, הפרק הזה בפרשתנו מכיל גם את פרשיית 'והיה כי יביאך': "וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ".

הנצי"ב כותב: "אלה עיקרי הדעת. שתי הפרשיות 'שמע' ,'ואהבת' הן לפרט, ו'קדש לי' ו'היה כי יביאך' לכלל. שידעו בני ישראל במה קיומם בכל עת".

אז מה החשיבות של פדיון בכור, ודווקא ברגע הזה של יציאת מצרים?
הבכור הוא הראשון שהופך את האדם ל'אבא'. הוא מכריז על תפקיד חדש שמצטרף עכשיו למימד של האדם.
תפקידו של הבכור: להפיץ שמו בעולם. ישראל נקרא "בני בכורי". המהר"ל כותב בספרו 'נצח ישראל' שישראל מגלה את המהות של הקב"ה, מגלה את אמיתו.

ברגע הזה של יציאת מצרים, ברגע שמתהווה העם הבכור של ה', עליו לדעת שתפקידו הוא להכריז על מהותו של הקב"ה בכל העולם. זו גם העת שעם ישראל צריך לדעת ולזכור כל הזמן שהוא בכורו של ה', ועליו להיות מודע וגאה בתפקידו זה. וכך ממשיך המהר"ל: "אי אפשר, מעכשיו, שיקראו עוד אומה על שם "בני בכורי", כי זה חיבור גמור לה', זה אמיתו של הקב"ה שלא יכול להיות אחר".

הספורנו מוסיף: "אף על פי שכל העמים יקראו, באחרית הימים, בשם ה', מכל מקום, יחשבו בני ישראל כמקום מכובד בי הם בני בכורי, ראשון עבודתי".

הרב צבי יהודה היה אומר: "בני בכורי, בין שאנחנו רוצים ובין שלא רוצים!".

פדיון הבכור, לא בכדי נקרא בכל תפילות הבוקר (בקהילות שנהגו לקרוא אותן לאחר הנחת תפילין) על מנת שנדע ולא נשכח מי אנחנו ומה המקום המכובד שלנו בקשר לקב"ה ומה התפקיד הנעלה שלנו שהוא להפיץ את השם של הקב"ה בכל העולם.

העמים האחרים לעולם לא יוכלו להתקרב למעמד שלנו, וזה דבר חשוב להגיד לעם של עבדים שעכשיו הופך להיות עם קדוש וחופשי.

כמובן שבימינו יהיו קולות של יפה נפש שיגידו שזאת גזענות. מה לעשות, בעם שלנו יש אנשים שלא רוצים יותר להיות " עם לבדד ישכון". הם רוצים להיות כמו כל העמים אחרים, כי לא נוח להם לקחת על עצמם את התפקיד הגדול של עם ישראל.

אל לנו להתבייש! אנחנו העם הבכור, הבן האהוב של הקב"ה, ואת זה בא להזכיר לנו העניין של פדיון בכור.

רש"י אומר בקשר לפסוק שכבר ציטטנו למעלה: "וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ". "ונתנה לך: תהא בעיניך כאילו נתנה לך בו ביום ואל תהי בעיניך כירושת אבות". אמת, זו ירושה שבאה מהאבות, אבל רש"י מוסיף "ונתנה לך בו ביום", כאילו הקב"ה נותן לך כל יום מחדש, לך, את ארץ ישראל.

כתיבת תגובה לבטל