פסח | הסוד של קערת ליל הסדר

מה הסוד של קערת ליל הסדר? למה אנחנו שומרים באדיקות על שיטת הנחת המאכלים על הקערה? האם יש בגלל הגיון בסדר שעל קערת הסדר?

ע"פ דברי תורה של הרב דינוביץ.

אחד מהדברים הכי חשובים בליל הסדר הוא קערת הסדר, בה מניחים תשעה מאכלים שונים. ביחד עם הקערה עצמה הם מסמלים את עשר הספירות – הכוחות שאיתם ה' ברא ומנהיג את עולמו. יש לציין שלא נכנס לכל הפרטים של המסורות השונות. העיקר הוא להמשיך את מסורת אבותינו.

הקערה שהיא הכלי המקבל, היא הסמל של המלכות, שהיא המטרה וההגשמה של רצון ה'. היא כוללת בתוכה את כל כוחות גאולת ישראל, הופעת מלכות ישראל, שהיא בעצם הופעת מלכות ה'. הקערה צריכה להיות עגולה, כי העיגול מסמל את החזרה בתשובה. ככל שהאדם חושב להתרחק מה', כך בסופו של דבר הוא יחזור לה'. בסופו של העיגול הוא חוזר אל ההתחלה, לבורא העולם!

תשעת המאכלים שנמצאים על קערת הסדר מסמלים תשע כוחות רוחניים המאפשרים ליהודי להגיע למטרתו הלאומית  – מלכות ישראל.

בראש הקערה מסדרים שלוש מצות שהם כנגד שלוש המוחות של האדם (המוח עצמו, המחולק לשתי אונות, והמוח השלישי שהוא המוחון, הנקרא 'סרבלה' בלועזית, ממוקם באחורי המוח). הם גם הסמל של חב"ד – חוכמה, בינה ודעת. אלה כוחות המחשבות שנותנים לנו את המפתחות לגאולה. המצות גם מסמלות שיצאנו בחיפזון ממצרים. אסור להחמיץ את המצה, סמל החרות, כמו שאין להחמיץ הזדמנויות. הרבה פעמים אנשים חושבים יותר מדי בצורה הגיונית והם מחמיצים, מפספסים הזדמנות, כמו אותם 80% של היהודים שנפטרו במכת החושך, כי הם התמהמהו יותר מדי זמן; כמו אותם יהודים בגלות שחושבים יותר מדי על קשיי העלייה ובסופו של דבר, מרוב תירוצים, נתקעים בגלות. כל גאולה, פיזית או רוחנית, זקוקה להתלהבות, לאמונה חזקה ולא רק להגיון.

מצד ימין של הקערה מניחים את העצם, בדרך כלל של כבש. היא מסמלת את מסירות הנפש של היהודים שלא פחדו להרוג את אלוהי מצרים. כאשר פועלים במסירות נפש לא צריך לפחד מהתגובה של האויבים ושל הגויים. והעצם, היא גם מידת החסד, כי מסירות הנפש היא מעין מתנה לה'. אם ה' מוכן לתת לנו מעבר לזכויות שלנו ולהתעלם מחטאינו, גם עלינו מוטל לדלג מעל הקשיים, מעל הגבולות הפנימיים שלנו כדי להראות לו כמה אנחנו אוהבים אותו ומוכנים לתת לו את החיים שלנו.

מצד שמאל שמים את הביצה שהיא סמל של הדין. הרי המסורת אומרת לנו שאבלים אוכלים ביצה ועוד מאכלים עגולים כדי להזכיר לנו שהחיים הם מעגל. אנחנו מתים ושוב חיים בחיים אחרים אחר כך.

אחר כך שמים את המרור באמצע הקערה, מתחת למצות. המרור הוא המידה של התפארת, של האיזון בין הדין לחסד. המרור הוא מר, כי אנחנו צריכים לעשות מאמץ גדול כדי לקיים את כל מצוות התורה, אבל אנחנו טובלים אותו בחרוסת שהיא מתוקה, כי היא ממתיקה את הניסיונות המרים שלנו.

השאלה היא למה אנחנו אוכלים את המצות לפני המרור? הרי הסדר היה צריך להיות הפוך, לאכול תחילה את המרור, סמל השעבוד, ואת המצה אחר כך, סמל החרות. התשובה היא שהרבה פעמים אנחנו לא מרגישים מיד את המרות של מצבנו. חוזר בתשובה מצטער אחרי שהוא טעם את טעם היהדות ואז נוכח לדעת עד כמה הוא פספס את המתיקות ההיא בלי לדעת. עכשיו שהוא יודע, הוא יכול להשוות איפה הוא עכשיו ואיפה הוא היה קודם. המצה מסמלת גם את הגאולה, ומרגישים את הטעם של הגאולה, של החופש, רק אחרי שיצאנו מהמצרים, בהם היינו קודם. עולה חדש, בוודאי הרגיש לא נוח לגור מחוץ לארץ ישראל, אבל ההרגשה הזו הייתה יותר מדי חלשה כדי לעזוב את הגלות. אחרי שהוא עלה, וטעם את החיים המתוקים בארץ הקודש, הוא רואה כמה חבל, שהוא לא עלה יותר מוקדם! באופן כללי אפשר להודות לה' רק אחרי שיצאנו מהמשבר שעברנו ולהבין בצורה רטרואקטיבית כמה גדולה הייתה הברכה הטמונה במשבר. החייל יכול לשמוח, רק אחרי שהוא ניצח במלחמה הקשה שהוא עבר.

יותר למטה, בצד שמאל שמים את החרוסת, הסמל של ספירת הנצח, למרות שהחרוסת מזכירה לנו את המלט שעבדנו בו במצרים. הנצח מסמל את הניצחון על אויבים או אפילו על עצמנו, אבל בעיקר מזכיר את העקשנות שלנו להילחם. כאשר דוד המלך מתחיל הרבה פרקי תהלים ב“למנצח לדוד מזמור”, זה לא בגלל גאווה, שהוא ניצח את האויב, אלא, הוא מתכוון שהוא ניצח את עצמו והתגבר על חולשתו. הניצחון בא מהחלטה מלאת אמונה שיש בנו. אם לא נאמין בצדקת הדרך שלנו, לא נהיה מסוגלים לנצח. החרוסת מאפשרת לנו להבין שרק דרך מכשולים וקשיים ניתן לנצח, בעיקר את עצמנו. לחרוסת יש טעם מתוק כי אין ספור פעמים למדנו, בכל המשברים שעבר העם שלנו, שכל הבעיות של העבר, הופכות להיות מתוקות.

ממול החרוסת, בצד ימין, שמים את הכרפס שמסמל את מידת ההוד, ההודיה. הכרפס, נאכל מיד אחרי הקידוש. בדרך כלל, אחרי הקידוש, נוטלים ידיים ואוכלים את המוציא. אנחנו לא עושים כך בליל פסח, כדי להעיר את הסקרנות של הילדים, כי זה מאוד חשוב, בגלל החובה לשתף את הילדים בסדר. בלי ילדים, לא יכול להיות סדר כהלכה, כי העיקר הוא להסביר לילדים שלנו את ההגדה, את ההיסטריה של עמנו. אפשר להגיד שהעיקר של הסדר הוא למסור לילדים שלנו, שימסרו אחר כך לילדים שלהם, מאיפה באנו ולאן הולכים. ההגדה היא כולה הודיה לקב"ה על הניסים שהוא עשה אתנו, לכן מתחילים לאכול את הכרפס, כדי להדגיש שפסח, הוא חג הודיה גדולה. היהודי, מהותו היא להודות לה'. הרי שבט יהודה, ששורשו להודות לה', הוא השבט הכי חשוב מבין השבטים. השורש של המילה יהודי הוא להודות, לכן מיד בבוקר אנחנו אומרים 'מודה אני'.

בסוף, למטה, שמים את החזרת, החסה, סמל של ספירת היסוד, היציבות. זה, גם הסמל של יוסף הצדיק. יוסף הוא היהודי שחוזר לשורשיו ולארץ ישראל, ומזה בא השורש של החזרת, 'החזרה'. יוסף, למרות כל הפיתויים של מצרים ושל אשתו של פוטיפר, נשאר יציב כל חייו.

צריך עוד להסביר את הקערה עצמה. הקערה מסמלת את המלכות. היא רק כלי, כי אין לה כוח מעצמה, אלא מסמלת את היכולת של היהודי להשתמש בכל הכוחות של המאכלים על סמליהם שנמצאים בתוכו, שמאפשרים להגיע למטרה הסופית -מלכות ישראל ומלכות ה' בעולם הזה, "כי ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

ארבעת הכוסות, הן כנגד ארבע לשונות של גאולה. הרי היין מסמל את הגאולה, התוצאה הסופית, כשהקערה עם תשעת המאכלים, מסמלת את האמצעים כדי להגיע למטרה הזו של הגאולה.

בימינו, עוד לא הגענו למלכות ישראל בארצו בצורה מוחלטת, אבל אנחנו בדרך ונהיה תפילה שפסח השנה, יוסיף עוד כוחות לעם ישראל להגיע לגאולה שלמה.