חנוכה – מתוך שיעור של הרב ברוך רוזנבלום על פרשת וישב תשפ"ג

הערה: נתקלתי בשיעור המדהים הזה של הרב ברוך רוזנבלום ולאחר שלא הצלחתי למצוא תמלול שלו, החלטתי לתמלל אותו בעצמי. השיעור כולו עסק בפרשת וישב, אבל הוצאתי ממנו רק את ענייני חנוכה.

נעמוד על סדרה של שאלות שממנה נכנס לענייני עבודת ה' בחנוכה כדי שננצל אותם כמו שצריך לקבל את ההשפעות הגדולות של ימי חנוכה.

שאלה ראשונה – פתילות ושמנים של חנוכה

הגמרא במסכת שבת (כא:) "אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת – מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת". שואל על זה ספר "באר משה" של האדמו"ר מאוז'רוב שעליו ועל ספרו "אש דת" מבוסס השיעור הזה – למה בחנוכה אפשר להדליק בפתילות ושמנים שאי אפשר להדליק בהם בשבת או בבית המקדש. נראה כאיל מזלזל בחנוכה.

שאלה שניה – קריאת התורה בא' חנוכה

ביום הראשון של חנוכה קוראים בפרשת נשא. אבל לא מתחילים בפסוק "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם" שמיד לאחריו מתחילים קורבנות הנשיאים, אלא מברכת הכהנים:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרְﬞכֵֽם.

במדבר ו', כב'-כו'

אז נכון שזה נמצא לפני פרשת הנשיאים, אבל למה קוראים את זה בחנוכה? אז מה אם זה לפני פרשת הנשיאים? למה לא תתחיל מתחילת פרשת נשא וזהו? אז דרך העולם לתרץ את זה שבגלל שהנס והנצחון נעשו על ידי בית חשמונאי שהיו כהנים, ועבודת הכהנים היא לברך את עם ישראל בברכת הכהנים לעיל – קוראים את הפרשה הזו. זו תשובה יפה, אבל אנחנו נלך לכיוון אחר.

מאי חנוכה?

מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

מסכת שבת (פרק במה מדליקין)

אומר הרב בחצי קריצה – איך מתחילה הגמרא? "מאי חנוכה – דתנו רבנן", כלומר יש כאן רמז למה זה חנוכה או מה עושים בחנוכה – תנו רבנן, כלומר לומדים תורה. ולא כמו אלה שלהפך מפסיקים לימוד תורה בחנוכה ויוצאים לחופש ועושים זכר ל"להשכיחם תורתך".

הרב אומר שהוא היה כותב אחרת את הגמרא הזו – במקום להתרכז בזה שלא מתענים בהם ולא מספידים בהם, היה מזכיר קודם שאומרים בהם הלל שלם, יש על הניסים, יש הדלקת נרות, אוכלים סופגניות, מאכלי שמן, ובסוף גם מזכיר שלא מתענים ולא מספידים. צריך ביאור למה זה הנוסח שבחרו חז"ל.

והמספר הנסתר של חנוכה הוא…

אם נשאל את עצמנו מה המספר של חנוכה – כולם יגידו ששמונה זה המספר של חנוכה. שמונה ימים, שמונה נרות… אבל אני רוצה לעמוד על המספר הנסתר של חנוכה שהוא 13. למה?

כותב האר"י הקדוש שאין לברך "להדליק נר של חנוכה" אלא "להדליק נר חנוכה" בלי המילה "של". וכך כותב גם הבית יוסף (תרעו, א) למה? מכיוון ש"להדליק נר חנוכה" זה צירוף של שם קדוש שנקרא נח"ל ואותו צריך לכוון בשעת הברכה. בנוסף, מכיוון שאם תוסיף "של" יהיו לך 14 מילים בברכה ואנחנו רוצים שיהיו 13 מילים. למה? כי גם ברכת "על הניסים" היא 13 מילים. כמה זה ביחד? 26 כמניין שם הוי"ה.

מה העניין ב-13?

לנו יש כמה דברים שנוגעים במספר 13. יש לנו את יג' העיקרים; גם בפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" יש לנו (13 כמניין אחד).

כשהיוונים נכנסו להר הבית, היה שם סורג שמציין את המקום שעד אליו יכולים להגיע גויים. ומה עשו היוונים? פרצו בו 13 פרצות. למה פשוט לא הורידו את הכל וזהו אלא פרצו 13 פרצות? כנראה שליוונים יש עניין עם המספר 13.

הרמ"ע מפאנו שואל למה פרצו 13 פרצות? כנגד 13 שבטים כי הם מתנגדים לשבטים. איך 13? מחליף את יוסף בשני בניו, וכך יש 13.

אחת הגזירות של היוונים היתה לא למול. הגמ' במסכת נדרים אומרת נכרתו עליה 13 בריתות. יוצא שברית מילה שהיא 8 יש בה 13 בריתות. הכוונה שהמילה ברית מופיעה 13 פעמים בפרשת הברית (בראשית יז' ב'-כא').

13 מופעים של המילה ברית בפרשת הברית שנאמרה לאברהם

1. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: (בראשית פרק יז פסוק ב)
2. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: (בראשית פרק יז פסוק ד)
3. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: (בראשית פרק יז פסוק ז)
4. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: (בראשית פרק יז פסוק ז)
5. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: (בראשית פרק יז פסוק ט)
6. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: (בראשית פרק יז פסוק י)
7. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: (בראשית פרק יז פסוק יא)
8. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: (בראשית פרק יז פסוק יג)
9. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: (בראשית פרק יז פסוק יג)
10. וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר: (בראשית פרק יז פסוק יד)
11. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: (בראשית פרק יז פסוק יט)
12. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: (בראשית פרק יז פסוק יט)
13. וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת: (בראשית פרק יז פסוק כא)

מה יש לנו עוד עם המספר 13?

בפרשת וזאת הברכה אומרת התורה:

"וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה. הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן"

(דברים, לג', ח'-יא')

אומר שם רש"י על "מחץ מתניים קמיו": רָאָה שֶׁעֲתִידִין חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו לְהִלָּחֵם עִם הַיְּוָנִים וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁהָיוּ מוּעָטִים – י"ב בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי וְאֶלְעָזָר כְּנֶגֶד כַּמָּה רְבָבוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה.

היוונים נקראים מתניים כמו שכתוב בחלום של נבוכדנצאר שראה מפלצת שהראש שלה עשוי זהב, החזה שלה עשוי מכסף, הירכיים מנחושת והרגליים מברזל. פתר לו דניאל ואמר לו שהרב מזהב זה אתה, נבוכדנאצר, החזה מכסף כנגד מלכות מדי, הירכיים כנגד גלות יוון והם עשויים מנחושת ולכן אומר "מחץ מתניים קמיו" יתנו מכה במתניים וימחצו את היוונים. וכמה יצאו להילחם כנגד היוונים? 13 אנשים, כנגד כל הגיון אבל עמדה להם ברכתו של משה רבנו "ברך ה' חילו".

תרגום התנ"ך ליוונית

עוד מקור ל-13 בחנוכה: תלמי כינס 70 זקנים ב-70 בתים ודרש מהם לתרגם את התורה ליוונית והקב"ה נתן בליבם לתרגם אותו דבר כולם ועשו כולם 13 שינויים בתרגום. והנה שוב הקשר של חנוכה, היוונים והמספר 13.

סיפור המעשה מתוך הגמרא עם רשימת השינויים:

תניא א"ר יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום מעשה דתלמי המלך דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו (בראשית א, כז) אלהים ברא בראשית (בראשית א, א) אעשה אדם בצלם ובדמות (בראשית א, כו) ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראו ולא כתבו בראם (בראשית יא, ז) הבה ארדה ואבלה שם שפתם (בראשית יח, יב) ותצחק שרה בקרוביה (בראשית מט, ו) כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (שמות ד, כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם (שמות יב, מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה (שמות כד, ה) וישלח את זאטוטי בני ישראל (שמות כד, יא) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו (במדבר טז, טו) לא חמד אחד מהם נשאתי (דברים ד, יט) אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים (דברים יז, ג) וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם וכתבו לו את צעירת הרגלים ולא כתבו לו (ויקרא יא, ו) את הארנבת מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה:

מסכת מגילה דף ט' עמוד א'

13 מי יודע?

בסוף סדר פסח שרים "אחד מי יודע" שחיבר אותו ר' אליעזר מגרמייזא (אחד מבעלי התוספות). למה זה מסתיים ב13? בעיה למצוא 14, 15, ועד 50 ויותר? אלא ש-13 זה אח"ד. ומה כתוב ב-13? שלושה עשר מידייא. מחלוקת אם הכוונה ל13 מידות רחמים או 13 מידות שהתורה נדרשת בהן.

רגע, אם היוונים נלחמו נגד 13, נגד איזה 13? 13 מידות רחמים או 13 מידות שהתורה נדרשת בהן? ליוונים אין בעיה עם התורה עצמה. יש להם בעיה עם תורה שבעל פה. עם תורת החכמים. לכן הם לא שפכו את השמן, אלא טמאו אותם. הרי אם רצו שישראל לא ידליקו את המנורה, היו יכולים פשוט לשפוך את השמן, אבל הם נלחמו נגד תורה שבע"פ. לכן הם נלחמו ב13 מידות שהתורה נדרשת בהן.

אבל יש מי שאומר שהם נלחמו ב13 מידות של רחמים דווקא.

הבית יוסף שואל שאלה מאתגרת – למה יש 8 ימים חג. הרי ביום הראשון מצאו פך שמן, כך שהנס היה רק למשך שבעה ימים. התירוץ של מרן הוא שברגע שמילאו את המנורה מיד נתמלא הפך.

נשאל עוד כמה שאלות:

1. המשנה אומרת – לשנה אחרת קבעום ועשאום ימי משתה ושמחה. למה לא באותה שנה?
2. בחנוכה יש מצווה שאין בשום חג – מהדרין מן המהדרין. שואל הספר באר משה מאוז'רוב – הגמ' במסכת בבא קמט קט' אומרת עד שליש במצווה. כלומר אם רצית לקנות אתרוג ב-500 ש"ח ומביאים לך אתרוג יותר יפה, אתה יכול להוסיף עד שליש (כלומר 166.5 ש"ח). אז אם המצווה "נר איש וביתו" למה אתה אומר לי שלמהדרין יכפיל וישלש – אחד לכל אחד. ולמהדרין מן המהדרין בכלל הכפלת פי כמה!
3. למה נפסק להלכה לפי בית הלל – מוסיף והולך? וידוע שראשי תיבות חנוכ"ה – ח' נרות והלכה כבית הלל.

חנוכה או נחוכה?

כדי לענות על השאלה נפתח בשאלה – למה קוראים לחג חנוכה? כולם יענו חנו בכ"ה. איפה זה כתוב? זה לא כתוב בגמרא. זה מופיע בר"ן (רבנו ניסים). אבל מה זה חנו?

הבן יהוידע שואל – אם בפורים אתה אומר במגילה "נחו מאויביהם", למה בחנוכה אתה אומר חנו בכה' בכסלו ולא נחו, ואז תקרא לחג נחוכה? למה דווקא חנוכה? הבן יהודע מסביר שזה מסתבר עם ח' נרות. מסביר המהרש"א שזה מלשון חניכה, חנוכת המזבח. ולכן חנוכה.

ב"על הניסים" אנחנו אומרים "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו". אבל מי היה כהן גדול? מתתיהו או יוחנן? כולם חושבים שמתתיהו היה כהן גדול אבל זה יוחנן שהיה כהן גדול. למה צריך להזכיר אותו? הרי בפורים לא מזכירים "בימי מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש"…

האדמו"ר מאוז'רוב כותב דבר מצמרר – דע לך כי עם ישראל בתקופת היוונים לא היינו ראויים שהקב"ה יעשה לנו נס יגאל אותנו מידם. לפי שעם ישראל היה בשפל המדרגה. משום שרבו המתייוונים שנמשכו אחר היוונים ואחר דרכם של הרשעים ושומרי משמרת הקודש היו מעטים ונער קטון יספרם.

זה 13 חשמונאים כנגד אלפי יוונים.

מצא חן

הגמרא בברכות מביאה מחלוקת. האם בקידוש מברכים קודם ברכת הגפן או קודם ברכת הזמן (מקדש השבת)? זו מחלוקת בית שמאי ובית הלל. אברך שאל את אחד מגדולי הדור – איך יכול להיות שבית שמאי ובית הלל לא ידעו? הם לא ראו בבית שלהם מה עושים? ענה לו התלמיד חכם –  אחרי חנוכה לא ידעו כלום. להשכיחם תורתך ממש. כמו שמובא בדברי הימים ב' טו', ג': "וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה". אין אפילו מי שילמד תורה (כהן מורה). שכחו את התורה. נשארו מעט מאד וילד קטן יכול לספור אותם. אז איך יכול להיות שהקב"ה עשה נס למעלה מגדר הטבע במצב כזה? אומר האדמו"ר מאוז'רוב מה זה מצאו? מצא תמיד מגיע עם מידת חן, כמו מצא-חן. ומציאה זה לא דבר הגיוני. לכן קוראים לחג הזה חנוכה. על שם שהקב"ה חנן אותנו במידה שנקראת חן.

ולכן אנחנו מתחילים מברכת כהנים שכתוב בה "ויחונך". מה זה? ויתן לך חן. ומכאן מתחיל חנוכה.

מה זה החן הזה? אוצר מתנת חינם. חינם! אין הסבר לחן. כמו אצל נח "ונח מצא חן בעיני ה'". לא שהוא היה כזה צדיק, אבל הוא מצא חן. חן מלשון חינם. גם מציאה אין בה הגיון. יכולה להיות מעטפה של 10,000 דולר על הרצפה – אחד יבעט בה הצידה ואחד יתכופף להרים אותה. למה? אין הגיון. ככה זה מציאה. וככה זה חן. לכן הם הולכים ביחד.

הרב מצטט ממסכת שבת:

ת"ר מי שחלה ונטה למות… אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומעשים טובים ואפי' תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות ניצול שנאמר (איוב לג, כג) אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר.
ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה באותו מלאך לחובה ואחד לזכות ניצול שנאמר מליץ אחד מני אלף:

מסכת שבת דף לב' עמוד א'

והלכה כבית הלל

וכך נוכל להבין למה הלכה כבית הלל – במשלי ג' לד' נאמר "ולענווים יתן חן". ובית הלל היו ענווים. ומה הם היו שרים? "כלה נאה וחסודה". אמרו להן ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו.

אדם שואל אותך על הכלה שלו או להבדיל על מוצר שהוא קנה – יכול להיות שהוא יודע שהמכשיר שהוא קנה דפוק, אבל הוא רוצה לשמוע ממך איזו עסקה טובה הוא עשה. וכך אתה צריך לענות לו – אחלה עסקה. כלה יפהפיה. מוצר סוף הדרך. צריך לשבח!

עם ישראל היה כלה שאיננה נאה ואיננה חסודה. עיוורת. צולעת. והקב"ה חנן אותנו במידת כלה נאה וחסודה ונתן לנו את מידת החן של בית הלל ועשה לנו נס שלא מגיע לנו.

אומר המאור עיניים מצ'רנוביל – למה מדליקים בנרות דפוקים בחנוכה? כי למדנו בחנוכה שהקב"ה מציל גם את הדפוקים. גם את אלה שנמצאים בדיותא תחתונה. גם להם הוא נותן את מידת החן והוא חונן אותם על אף שלא מגיע להם.

המס' 13 – הם לא רצו שהקב"ה יפעיל את המידה הזו שנקראת חנון, כי אז הקב"ה יציל את עם ישראל גם שהם לא רואיים.

ולמה לא קבעו את החג מיד? מכיוון שחשבו שאולי זה חן חד פעמי. אבל כשראו שהקב"ה ממשיך להשפיע חינו על עם ישראל בכל שנה בחנוכה, גם לאדם שאינו הגון ואינו ראוי – בחנוכה הקב"ה עובד במידת החן. חן זו מידה שאין לה הסבר. מצאנו חן בעיני ה' ובחנוכה אפשר לנצל זאת.