חג החנוכה והאויבים של ימינו יוסף ארוון, ד׳ בטבת ה׳תשע״גפברואר 27, 2016 בכל הזמנים היו קיימות שתי דרכים לתקוף את עם ישראל: הדרך האלימה – כמו שנקטו הצלבנים, הקוזקים ודומיהם או שננקטו בפוגרומים השונים מהם סבל עמנו כל שנות הגלות האחרונה והארוכה. האב טיפוס של התקפה כזאת, הוא המן בפורים. הדרך הרכה – אבל לא פחות מסוכנת, מבוססת על התבוללות. בימינו ההתבוללות הזו נקראת "השואה השקטה" מכיוון שהיא מפילה חללים מהעם היהודי ללא אלימות – כל יום אלפי יהודים באירופה או בארצות הברית מתבוללים ע"י חיתון עם גויים וגויות או כאלו שנופלים בידי כתות מסיונריות נוצריות. כמו כן, חלומות שווא על "מזרח תיכון חדש". האב טיפוס לתקיפה כזו הוא ההתייוונות שמאפיינת את חנוכה. יעקב אבינו סיכם את הסכנות המאיימות עליו ועל עם ישראל כאשר אמר, בפרשת וישלח: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו". עשיו הוא הדרך הברוטאלית, ללא רחמים, ללא ניסיון התקרבות. ואחי הוא הצורה הנחמדה, לכאורה עם משא ומתן, פשרות והתקרבות לתרבות הסביבתית. זה חנוכה. הבעיה העיקרית שלנו כעת מבוססת על המודל של חנוכה. האומות האויבות לא מפגינות את רצונן האמיתי, ומציגות את עצמן כבעלות מסרים של שלום ודמוקרטיה, המסתירים את השנאה האמיתית שלהן לעם היהודי. השקר האקטואלי הוא השלום. קצת מזכיר את השקר שהיה כתוב מעל שער מחנה הריכוז אושוויץ : ARBEIT MACHT FREI. הבעיה היא שכאשר העם הישראלי, אוהב השלום ורודף השלום, שומע מילים כמו "שלום של אמיצים", "שלום עושים עם אוייבים", "War no more" וכו', הוא פשוט נמס, מסתנוור ומאבד את כל חוכמתו. אל לנו להאמין לאף אומה כזו. ולהיפך עלינו להתנהג כפי שכתוב בתורה: "השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן יהיה למוקש בקרבך". חגים ומועדים וישלחחגים ומועדיםחנוכהפרשת שבוע