היחס כלפי בלתי מעורבים | דבר תורה לפרשת וישלח בצל מלחמת חרבות ברזל

פרשת השבוע באה לנו כאילו בהזמנה למציאות שלנו. ננסה להבין דרכה איך מגיבים על רצח 1400 יהודים, תוך כדי מעשי זוועה, שאונס הוא רק אחד מהם? האם נכנסים למו"מ? האם שוברים את כל הכלים ברמת "בעל הבית השתגע"? אולי לא מגיבים בכלל? ואיך מתנהגים כלפי בלתי מעורבים?

בפרשה שלנו, שכם בן חמור חוטף את דינה ואונס אותה. הוא לא מסתפק בזה ומחליט להשאיר אותה אצלו. היות והוא הבן של ראש הממשלה, או כפי שהתורה קוראת לו – נשיא הארץ, הוא שולח את אביו לעשות מו"מ עם יעקב. זה בעצם מו"מ תחת אש, היות והוא מתרחש כאשר דינה עדיין שבויה ומעונה בעזה, אולי באיזו מנהרה מתחת לאדמה ואולי ממשיכה להיאנס שוב ושוב.

אנחנו רואים תגובה שונה בין זו של יעקב לזו של האחים. יעקב שומע על החטיפה והאונס של דינה עוד לפני שהבנים שלו חוזרים הביתה. אולי שכם בן חמור השתמש במצלמת גוף כדי לתעד את המעשים הנוראים שלו, התגאה בהם, סיפר עליהם לחברים שלו והשמועה הזו מגיעה ליעקב, אבל יעקב שותק. הוא שבוי בקונספציה של שקט ייענה בשקט. איך אני יודע? מתחילת הפרשה – ראשי הצבא שלו, אותם מלאכים שהוא שולח לעשיו, מפחידים את יעקב שעשיו מגיע חמוש עם צבא של 400 איש. שמע, אל תיכנס איתו למלחמה, אם תיכנס לעזה יהיו המוני הרוגים. עדיף לך להימנע, עדיף לך להתרפס. ויעקב משתכנע – הוא נכנע לפני עשיו, קורא לו 8 פעמים אדוני, משתחווה לפניו 7 פעמים, קורא לעצמו עבד 5 פעמים ואפילו מעביר לו מזוודות של כסף – "עזים מאתיים ותיישים עשרים, רחלים מאתיים ואילים עשרים. גמלים מיניקות ובניהם שלושים, פרות ארבעים ופרים עשרה. אתונות עשרים ועיירים עשרה". יעקב מקווה שזה ירגיע את עשיו ונראה שזה מצליח לו – עשיו בא, מחבק אותו ומנשק אותו ואפילו קורא לו אחי. אז גם במקרה של האונס של דינה יעקב בוחר בקונספציה והוא משכנע את עצמו שהאויב מורתע.

השבטים לעומת זאת, לא משתפים פעולה עם הקונספציה הזו. הם כועסים. הדם שלהם רותח. מבחינתם שכם נפל על הדור הלא נכון. הם רוצים נקמה והם עושים את זה בתכסיסי מלחמה. הם לא פועלים מהבטן. הם לא נכנסים לקרב מיד. הם שולחים קודם את חיל האויר לעבודת ריכוך ובנתיים מתאמנים. הם גורמים לאויב להיחלש בזה שגורמים לו לימול את עצמו. ורק כאשר מתאים לצה"ל, רק כאשר הם בטוחים שהאויב נחלש והוא כואב כעת ביום השלישי למילה, רק אז סיירת שמעון ולוי נכנסת לעומק שטח האויב כדי לשחרר את דינה. אבל הם לא מסתפקים בזה, אלא הורגים גם "בלתי מעורבים" וגם את דף ואת סינוואר, סליחה… את שכם ואת חמור.

נראה שגם שאר השבטים הסכימו עם המעשה של שמעון ולוי, שכתוב "בני יעקב באו על החללים ויבוזו העיר אשר טימאו אחותם" וכל המפרשים מסכימים שאלו שאר השבטים. אבל יעקב אבינו מגיב אחרת.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.

בראשית לד', ל'

לכאורה יעקב לא מקבל את הרצח המקיף שביצעו שמעון ולוי ב"בלתי מעורבים". הוא חושש מהתגובה של הקהילה הבינלאומית. אומרים חז"ל שכשהאחים רימו את שכם וחמור באומרם להם שהם צריכים לימול את בשר עורלתם, יעקב שמע ושתק. משמע, שהוא הסכים איתם בעניין הזה אבל הניח שהם מתכוונים להרוג רק את שכם על החטיפה והאינוס של דינה. הוא לא חשב שהם יהרגו את כל הגברים שבעיר.

אבל שמעון ולוי לא נשארים חייבים ועונים: 

וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ

בראשית לד', לא'

מה זו התשובה הזו? איך היא עונה להאשמה של יעקב אבינו? אומר על כך המלבי"ם (בראשית לד', לא'):

השיבו שבהפך – אחר שאנחנו מתי מספר וגרים בארץ והתחילו לפרוץ בנו במה שלקחו את אחותנו כזונה, אם נחריש יעשו בנו כרצונם, וצריך להראות להם כי יש לאל ידינו להנקם מן הנוגע בנו לרעה:

כלומר, הם אומרים ליעקב – הם פגעו בנו פעם אחת? אנחנו נדאג לזה שזו תהיה הפעם האחרונה. אנחנו נוקטים בשיטה של "בעל הבית השתגע". הם יבינו שלא מתעסקים עם היהוד.

איך יעקב מגיב? הוא לא מגיב. או לפחות התורה לא מספרת לנו שהוא מגיב. עם זאת אנחנו יודעים שעל ערש דווי, בפרשת ויחי הוא סוגר איתם את החשבון על המקרה הזה. ולמה לא אמר להם מה הוא חושב עליהם כבר עכשיו? אולי כי באמצע מלחמה לא עושים חשבונות כאלה. ועדות חקירה יקומו לאחר המלחמה. כרגע צריך להתרכז בנצחון.

כדי לסיים את העניין הזה, ואולי כדי להכריע בשאלה איך צריך לנהוג כשפוגעים ביהודים – כמה פסוקים מאוחר יותר התורה אומרת:

וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב.

בראשית לה', ה'

מספרת התורה שבאמת בזכות המעשה של שמעון ולוי, נפל פחד היהודים על כל הסביבה ואף אחד מהם לא העז לרדוף אחרי בני יעקב. אני מקווה שעם ישראל יפנים שאסור לנו להסכים לפגיעה בשום יהודי. לא להסכים לירי של רקטה. הגיע הזמן להפוך את צבא ההגנה לישראל לצבא ההתקפה לישראל. או כמו שאמר האוגדונר בקשר כשהכניס את כוחותיו לעזה – התקפה התקפה סוף.

שבת שלום.