תורה ורפואה: פרשת בלק

הפעם נשתמש בפרשת בלק בכדי לדבר על שיטה לשיפור המידות שלנו, כי מידות טובות מאפשרות רוגע, סיפוק ומצב רוח מרומם ושאר דברים המשפיעים לטובה על המצב הבריאותי-גופני כמו הנפשי (הסברנו כבר הרבה פעמים בעבר, שהטיפול של הגוף הוא תחילה תיקון המידות הפנימיות) .

בחיים של כל אחד מאיתנו יש אפשרות לבחור בין "שיטה" או…"שטות". בפרק כה' מופיע שבני ישראל התחילו לעשות שטויות במקום שנקרא דווקא "שטים"! אכן כתוב: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב".

במקום שבלק לא הצליח עם הקללות שלו, בנות מואב הצליחו להחטיא את כלל ישראל. אחד מההסברים של הפרשנים הוא שהמילה שטים מרמזת על שטות. במקום להישאר במחנה שלהם, התחילו היהודים "לשוטט", לטייל סתם. והטיול הביא אותם להתקרב לשווקים של המקומיים באזור, שבהם היו המואביות ואלה הצליחו בסופו של דבר לפתות אותם ולהפיל אותם לעבודה זרה.

כמו שאמרנו, השורש של מילה 'שיטה' דומה למילים 'שטות', 'שוטה', 'לסטות', 'שטן'. לאדם יש אפשרות בחירה בין שתי דרכים בחיים – או דרך של שיטה מחושבת, ישירה, אלוהית, או לסטות מדרך הישר ולעשות שטות (כמו האישה השוטה). כאשר אין כוונה או מטרה ברורה, האדם משוטט פה ושם ובסופו של דבר עושה מעשים של שטות..

כל אחד מאיתנו צריך לבחור את השיטה שלו בחיים, ואם לא, הוא יעשה שטויות ויסטה מהדרך הטובה. או שיטה או שטות וסטייה!
היצר הרע , השטן, רוצה לפתות אותנו, כמו בנות מואב שרצו לפתות אותנו במדבר. כל תענוג שקרי יכול להיות מבטיח בהתחלה, אבל מהר מאד מתגלה כמאכזב.

בנות מואב מופיעות כמקור של תענוג. עונג הוא לא בהכרח משהו רע. להפך, גם בחיים הדתיים יש עונג, כמו עונג שבת. אבל עלינו להבין מה זה עונג. עלינו להבין שהמקור של התענוג נובע מחיסרון. אם דבר לא חסר לך, הוא לא יגרום לך עונג.

למשל: אם אינך רעב, אתה לא תהנה מהאוכל. אם אתה לא צמא אתה לא מעריך את המים. העניין הוא שהרבה פעמים, אנחנו חושבים שחסר לנו משהו שיכול לגרום לנו עונג וזו בעצם רק שטות שמושכת אותנו לרגע, ולאחר מכן גורמת לאכזבה.

היהדות מלמדת אותנו שאם יש לנו הרגשה שחסר לנו משהו (חוץ מהצרכים האלמנטריים של החיים), זה רק משהו רוחני. לא בנות מואב חסרות לעם ישראל אלא רוחניות וקירבה לקב"ה.

כתוב: "כאייל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוקים" (תהלים מב'). לאייל, לבהמה, חסר משהו חומרי, (כאייל תערוג על אפיקי מים), אבל לאדם חסר משהו נפשי, רוחני (נפשי תערוג אליך).

אם האדם לא מאושר, זאת אומרת שחסר לו משהו.  אבל הוא יכול לזהות בצורה לא נכונה את  המקור לחוסר שלו. הוא ילך לחפש עונג קל להשגה, כמו אוכל, שתיית אלכוהול או התעסקות בדברים לא מוסריים. הרבה פעמים אלה החברה והפרסומות שקובעים, לכאורה, את הצרכים שלנו. אנחנו צריכים להבין פעם אחת ולתמיד שכאשר אנחנו מרגישים מתוסכלים, זה סימן של חוסר רוחני ולא חומרי, שכידוע: "תכלית הבריאה – מה שחסר".

עלינו לזהות מה שחסר לנו הכי הרבה מבחינה רוחנית, ולדעת שזה התיקון שלנו, המטרה של החיים ובאותו זמן המקור לעונג בחיינו. עלינו לדעת שמה שחסר לנו הוא אך רק משהו רוחני.  עלינו לדעת שלא הטלוויזיה חשובה לנו, אלא בית המדרש. לא האוכל חסר לנו, אלא הלימוד. לא צריכים איזה סם, אלא את סם החיים, התורה. לא צריכים לרדת לאמריקה, אלא להרבות באהבת ארץ ישראל.

המקור האמיתי של האושר הוא קירבת השם, כמו שכתוב: "ה' צבאות, אשרי אדם בוטח בך". עלינו לבנות שיטה מאוד פשוטה: אם אינני קרוב לקב"ה – אין עונג אמיתי. ומצד שני, אם אין עונג בחיפוש אחר ה' – אני לא אשיג את קירבת ה'. בצורה סיסטמטית עלינו לעזוב את השטויות, את האשליות ולבנות מערכת חזקה שקושרת אותנו לקב"ה.

מה זה "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז)? עלינו להבין שהרבה פעמים הלחץ הנפשי שלנו לא מאפשר להרגיש את קיומו של הקב"ה, כי אנחנו נותנים יותר מידי חשיבות לשטויות של החיים.  כשאנחנו בלחץ רוחני, זה מפריע לקב"ה להתחבר אלינו. נוריד את הלחץ ונאפשר לקב"ה להשפיע עלינו, דרך המילים של הסידור, דרך המילים של התורה, דרך האווירה של בית הכנסת או בית המדרש. לאט לאט, ממש כמו בתא לחץ, אנחנו נשווה (שויתי ה') את הרוח של הנשמה לרוח של הקב"ה שממלא את העולם כולו.

שוב, זה דורש שיטה, הבנה, ריכוז, רצון מתמיד, ועקשנות. אבל אם נשמור על השיטה שאיתה העם היהודי הולך זה יותר מ-3000 שנה, נתרחק מהשטויות, נוכל ליישם  את הפסוק "והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך".