תורה ורפואה לפרשת כי-תבוא: השמחה מונעת את מחלות ההיסטוריה

אנחנו נמצאים בחודש אלול, חודש התשובה, חודש של תיקון, של שיפור המידות. ואנחנו מחפשים מה המידה שאנחנו צריכים הכי הרבה לתקן. והנה, באה הפרשה שלנו ואומרת שהקללות באות ליהודים כי: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. ועבדת את אויביך…".

חז"ל מסבירים ש"אויבך", הוא היצר הרע. היצר הרע מופיע כאשר אנחנו לא שמחים. השמחה היא כמו חומה שעוצרת את האויב הפנימי שלנו. רוב החטאים של האדם נובעים מדיכאון או משעמום. ברגע שאנחנו שמחים, אין כוח ליצר הרע נגדנו.

אבל המילים הכי חשובות, שמסבירות את כל הפסוק, הם "מרוב כל".

העולם בנוי על שתי קונספציות: או שיש לך "רוב", או שיש לך "כל". אם אתה מרגיש שתמיד חסר לך משהו, אז יש לך רק "רוב", ואם אתה מצליח להאמין שה' מספק לך כל הזמן את כל מה שאתה צריך, אז יש לך "כל".

שתי הקונספציות האלה באות לידי ביטוי בפגישה המפורסמת של יעקב ועשו (בראשית, פרשת וישלח פרק לג'), כשיעקב חוזר לארץ אחרי עשרים שנה אצל לבן. אנחנו זוכרם שעשו בא לקבל את פניו עם 400 איש! שם, ברגע שיעקב רוצה לתת מתנות לעשו, הוא עונה לו: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ", ויעקב מפציר בו ואומר: "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח".

עשו הוא הסבא של עמלק. עמלק הוא הספק (שניהם 240 בגמטרייה). יש לו הרבה רכוש וכוח, אבל כל הזמן יש לו ספק שבאמת יש לו הכול. הוא לא מסתפק במה שיש לו. יש לו רק רוב ויש עוד הרבה דברים שהוא רוצה.
יעקב הוא הבן של יצחק, והנכד של אברהם, שנאמר עליהם בברכת המזון, "בכל, מכל, כל". בכל כנגד אברהם ("וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" בראשית כד', א'), מכל כנגד יצחק ("וַיֹּאמֶר: מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל…" בראשית כז', לג') וכל כנגד יעקב ("כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" בראשית לג', יא'). זאת הקונספציה היהודית! להיות שמחים בחלקנו. מה שיש, זה מה שצריך ולא יותר. היהודי יש לו כל כי יש לו את הקב"ה!
הבעיה היא שלעיתים, היהודי שוכח את זה והופך את "כל" ל"רוב". הוא מתחיל להתלונן, לחשוב שהוא לא יכול להיות שמח אם אין לו את המכונית החדשה שהוא ראה אצל השכן. כמו שנאמר בפסוק שלנו: "אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל". יהודי, יש לך הכל ואתה מרגיש רק "רוב כל". זה כבר לא כל אלא רוב כל! הכל נעשה רוב כל בלבד. תמיד יהיה משהו חסר בקונספציה של רוב.

אל לנו לשכוח שעמלק הוא "אשר קרך בדרך". רש"י מפרש, קרך – מלשון מקרה. הכול מקרה אצלו, לכן אין צדק בעולם שלו. הוא תמיד צריך לחפש משהו אחר. אם אנחנו לא מרוצים ממה שיש לנו, זה בגלל שבצורה מסוימת, אנחנו חושבים שיש איזו מקריות בעולם, ולכן, יש אי צדק בחלוקת הדברים.

אם אנחנו מרוצים, זה סימן שיש לנו תחושה שיש לנו "כל", שאנחנו חושבים שאין מקריות, שהכל מסודר ע"י הקב"ה שאוהב אותנו. הכל בסדר! "ישמח ליבנו כי בשם קודשו בטחנו"; "איזהו עשיר, השמח בחלקו" וכו'.

היכולת לראות את יד ה' בכל דבר שמגיע לנו, היא המורשת של בני ישראל והנשק נגד עשו, עמלק, הספק, היצר הרע, העולם המערבי והפרסומות שלו שמשכנעות אותנו שאנחנו זקוקים לכל מיני דברים מיותרים. עלינו להודות לקב"ה על מה שיש לנו כל הזמן. השורש של המילה 'יהודי' הוא 'להודות'.

הרפואה הכי טובה נגד התסכולים היא להגיד מאה פעמים ביום לפחות: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו"!

בפרשה הזו יש ליהודים הרבה הזדמנויות לשמוח. זה מתחיל עם ארץ ישראל: בפרק כו' אנחנו קוראים: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ". 

והיה: לשון שמחה. ה-ו' כאן היא לא ו' החיבור אלא ו' ההיפוך. בדרך כלל, שמחים אם נותנים לנו משהו חדש. כאן אנחנו נכנסים לארץ הקודש ובעיקר הופכים להיות עם, וזה חידוש עצום.

אור החיים הקדוש, ר' חיים בן עטר, שעלה לארץ לפני למעלה מ-250 שנה היה אומר שבגלות אנחנו כמו חולים. הגלות היא כמו בית חולים. הכל זר לנו – התרבות, השפה ואפילו האוויר. אבל נשאלת השאלה: היהודים לא נראים כל כך חולים בחו"ל! הכיצד?

הרב שלמה אבינר עונה על כך שגם היהודים הגרמנים הרגישו מאוד בסדר, עד השמדתם.
כותב הרבי מלובביץ': "ענין השמחה בא לו לאדם, מתוך הרגשה שיש לו משהו שנוסף לו, וכלל, שגדול יותר הדבר שנוסף לו, גדולה שמחתו… וכאשר מגיע לקיום מצוות ולעילוי של הקשר עם הבורא הבלתי בעל גבולות, מכיוון שזהו הדבר הגדול ביותר שמקבלים בחיים, ממילא מקבלים ע"י זה שמחה גדולה ללא גבול!".

עוד סוד של השמחה מתגלה בתחילת הפרשה: הודיה לקב"ה עם ה'ביכורים'.

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נותן לך…..וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ…  וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.

היהודי צריך לראות את היד של ה' בכל. אפילו הפירות היפים האלה, אינם תוצאה של "כוחי ועוצם ידי", אלא ניתנו ע"י ה'. לכן, כך צריך לראות כל דבר ולהודות לה' על הכל.