פרשת קרח: למה כל מחלוקת לשם שמיים סופה להתקיים?

מזה דורי דורות שקרח הפך להיות סמל למחלוקת שאינה לשם שמיים, כפי שמובא בפרקי אבות פרק ה':

"כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים, זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמיים, זו מחלוקת קורח ועדתו."

למה דווקא קרח נבחר כסמל למחלוקת שאינה לשם שמיים? הרי מחלוקות היו כל הזמן בעם ישראל, אפילו קשות ואלימות מאוד כמו עם הצדוקים או עם הקראים.

למה משה מגיב בצורה כל כך קשה למחלוקת שמגיעה מצד קרח ועדתו? הרי בדרך כלל משה מנסה להרגיע את המצב.

למה ה' מגיב, כמו משה, בצורה קשה, עד שהוא מחולל שינוי בסדרי הבריאה ("ותבקע האדמה")?

ידוע שמשה ענו מכל האנשים. לכן אנחנו יכולים להניח שאם דווקא הוא מגיב באופן כל כך קשה, זה לא בגלל עוון שעשו לו, אלא יותר בגלל עוון שעשו לקב"ה.

עוד הערה לפני שנתחיל לענות על השאלות. מה היתה טענתו של קרח? לכאורה טענה אידיאליסטית מאד! הוא הרי אומר "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'". אז למה נדרשת כאן תגובה חריפה שכזו?

התשובה היא מאוד פרדוכסלית: דווקא בגלל הגישה הדמוקרטית לכאורה של קרח, שרצה בעצם לבטל את כל המחלוקות. הוא רצה שלא יהיו חילוקי דעות. הוא רצה להקים את משטרת המחשבות.

נסביר מיד: דווקא מחלוקת בריאה חייבת לחיות, ולכן, "כל מחלוקת לשם שמיים סופה להתקיים". הרי זה לא יכול להיות אחרת. אף אחד מאיתנו מסוגל לתאר ממצא כלשהו בצורה מוחלטת. צריך לפחות ארבע אנשים שכל אחד רואה צד אחר של הממצא. אף אדם אינו מסוגל לתאר אירוע כמו מישהו אחר, כי כל אחד ראה או שמע משהו אחר מהשני.

והתורה, הרי יש לה שבעים פנים! כל פרשן ופרשנותו, כל דור ודור עם ההשקפה שלו.

אבל יש מחלוקת ויש מחלוקת. המחלוקת של קרח היא מחלוקת שפוגעת בקב"ה. כי הוא רצה להתנגד להופעה של ה' בכל שבעים הפנים שלו. הוא לא רצה לראות בצורה חיובית את ההבדלים בין היהודים. בשבילו הייתה רק אמת אחת… האמת שלו.

המחלוקת לשם שמיים, באה לרומם את שם השם בעולם.

השאלה היא עכשיו : אם זאת מחלוקת לשם שמיים, למה היא חייבת להמשיך להתקיים? כי כולנו צריכים להיות ביחד באהבת ה'. צריך לקבל את המחלוקת, היות ורק היא מאפשרת הופעה מוחלטת של ה' בעולם הזה. למרות שהוא אחד ושמו אחד, כל אחד רואה צד או כמה צדדים מהמציאות בעולם, ולכן חייבת מחלוקת, הבנה אחרת, זווית ראיה אחרת, אפילו בין הצדיקים.

המחלוקת היא טבעית, היא מובנת מאליה והיא חייבת להתקיים. חברה ללא מחלוקת, עם דעות דומות ומחשבה אחת, היא ביטוי של עריצות מחשבתית.

אז נשאל עוד שאלה: איך נפסוק הלכה?

התשובה היא שצריך לפסוק הלכה לפי מה שהכי חשוב כעת.

לדוגמה – אחד הנושאים הבוערים ביותר – מה או מי נמצא בסכנה הכי גדולה כרגע. תורה ישראל או ארץ ישראל? ובכן, למרות כל הצעקות ששומעים בימים אלו, התורה אינה בסכנה! אף אחד לא מאיים עליה, אם כי יש שאלה של גיוס בחורי ישיבות. אבל אף אחד מבקש מהם לפרוש מהלימוד לגמרי, חס וחלילה, אלא, למי שעוד לא שם לב, ארץ ישראל נמצאת בסכנה קיומית, יום – יום, שעה -שעה. אין צורך לפרט מאיפה מגיעים האיומים. הם מגיעים מהטווח הרחוק, מהטווח הקרוב ומתוכנו ממש. ומי יגן עליה אם לא בניה?

אפילו בחוץ לארץ, אין כמעט אף ארץ זרה המאיימת על התורה. להפך, יהודי שלומד תורה כל היום לא מפריע לגויים. מה שמפריע להם זאת הנטייה הציונית של חלק מהיהודים בארצם. שתהיה דת יהודית? כן, זה בסדר מבחינתם, אבל עם יהודי? זה כבר לא מוצא חן בעיני הגויים!

"עת לעשות לה'", זה לא רק לשמור על התורה אלא גם לשמור על עמו וארצו. לראות את עם ישראל רק כדת, זה לראות חלק קטן של המציאות. זהו בעצם החטא של קרח ועדתו.

היהדות בעצם מורכבת מעם ישראל, עם תורת ישראל בארץ ישראל. זאת כל התורה של הרב קוק זצ"ל. הוא לא רצה, חס וחלילה, ליצור עוד תורה אחרת, אלא הרב קוק היה מי שרצה לאחד כל היהודים ביחד.

כתיבת תגובה לבטל