מה הקשר בין פסח, מצה ושיר השירים?

לא, אתם לא טועים. אתם באמת קוראים דברי תורה ולא פרסומת זולה של מנתח פלסטי. הרי הלשון שהשתמשנו כאן, היא הלשון של שיר השירים, המגילה שהוגדרה כקודש קודשים!

בסוף סדר הפסח, אנחנו רגילים לקרוא את שיר השירים. למה? מה הקשר בין שיר השירים לבין פסח?

בסוף שיר השירים אנחנו קוראים סיפור מוזר של אחות קטנה, בלי שדיים ("ושדיים אין לה"), שכנראה דואגים לה. מתייחסים אליה גם כאל חומה או דלת! מה זה? ובסוף היא אומרת, שיש לה שדיים כמגדלות, ובגלל זה היא מוצאת חן!!! על מה מדובר? ננסה להבין. תחילה נצטט קטע של הסוף של שיר השירים (פרק ח', פסוקים ח'-י'):

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה-נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר-בָּהּ. אִם-חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם-דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז. אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שלום. 

הפמליה מלמעלה של הקב"ה מרחמת על אחותה הקטנה מלמטה וצועקת: "אחות לנו קטנה ושדיים אין לה!". לא מדובר כאן על שדיים של אחותה, ישראל כמובן, אלא על שדיים שעד עכשיו נתנו לה אוכל רוחני, כמו הצדיקים משה ואהרון. עכשיו שהיא לא יונקת מסורת ותורה, איך היא תשרוד?!

נוסף לכך "מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה". זאת אומרת – מה נעשה ביום שאויביה ירצו להשמיד את ישראל? והתשובה היא: "אִם-חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם-דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז". רש"י במקום אומר: "שלא יכנסו לתוכה". כלומר, אם ישראל לא נותנת לתרבויות זרות להיכנס אליה, להשפיע עליה, אז נוכל לבנות לה את בית המקדש, אבל אם ישראל תהיה דומה לדלת שנפתחת לכל רוח מצויה, נצטרך להחזיק אותה בכוח ע"י חסימה הרמטית של אותה הדלת.

אומר המצודת דוד במקום: "ואם פתחו בדלת ונכנסו ביניהם, יישבו עוד במעצר הגולה". אם העם היהודי רוצה להתבולל, הוא ייסגר מאחורי הקירות של הגטאות!

סוף סוף ישראל נותנת את התשובה שלה: "אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שלום" משמע, אני לא אתן לאף אחד להיכנס, היו לי ויש לי עד מקורות מהם אני יונקת יהדות ואמונה, כבתי מדרשות וכבתי כנסיות ואז אני אמצא חן בעיני הקב"ה.

ננסה להבין מה הקשר הסמלי בין כנסת ישראל לבין המצה:
תחילה נבדוק מה ההבדל בין המצה לחמץ? שתיהן עשויות קמח ומים. ההבדל הוא, שלא נותנים לעיסה של המצה יותר מ-18 דקות לנוח, כי, מעבר לכך הזה נכנסים לעיסה חיידקים של עובש שילכו ויתרבו וייצרו פחמן דו חמצני שיגרום לעיסה להתנפח.

זאת אומרת שצריך למנוע מההשפעות החיצוניות להיכנס למצה, ולכן צריך לעשות מאמץ של לישה, כדי לדחות את העובש מלתקוף את המצה.

הסמל הוא די ברור: צריך להילחם כל הזמן, כל החיים (18 [דקות] = חי) נגד הטומאה, נגד הכוחות המזהמים החיצוניים (תרבויות ופילוסופיות זרות) או פנימיות (מחשבות זרות, יצרים). צריך לעמוד על המשמר, כל הזמן, ולא לתת יותר מ-18 דקות למחשבות רעות לשבת במחשבה שלנו.

המוח שלנו הוא המטרה של כל ההשפעות הזרות שיש בתוכנו ומסביבנו. אז עלינו להחליט אם אנו נותנים להן להיכנס בקלות, כמו דרך דלת רעועה, או נלחמים נגדן ונהייה כחומה (חוכמה = כחומה, המוח =חומה).

האמת היא שמבחינה נוירולוגית, השכל שלנו מתפקד כמו מסננת. המוח הוא סלקטיבי ומאפשר לנו להתרכז בשיחה עם מישהו כאשר אנחנו במקום הומה אדם ורעשים. מצד שני הוא מאפשר לנו להתביית על מה שחשוב לנו. למשל, בלילה, אימא תתעורר מכל שיעול קטן של התינוק שלה, אבל רעש של מטוס לא יעיר אותה. מחלת הסכיזופרניה היא שהמוח לא מסננן, ולכן כל מחשבה, כל דיבור רחוק יפריע לחולה.

מטרת המוח היא בעיקר לשלוט על המחשבות כי אם לא – הן ישלטו בו. בשביל זה, צריך להתאמץ מתמיד. אם אין לנו כל כמה זמן מחשבות על התורה, על מצוות או על ישראל, כל מיני טומאות יכנסו בתוכנו.

לסיכום, המוח של היהודי צריך להיות כמו מצה, כמו חומה. אם לא, אנחנו נהיה ממש… חמוצים תרתי משמע, והעצב, הכעס והטיפשות יכנסו בנו.

היהודי במיקרו והעם היהודי במקרו, צריכים לקחת דוגמה מהמצה וללוש כל הזמן את המוח שלנו, כדי שנשאר יהודים טהורים.

פסח כשר ושמח לכם.